חשיבות האשלגן בהזנת הצמח

אשלגן (K) הוא אחד משלושת המקרו-נוטריאנטים החיוניים של הצמח, יחד עם חנקן וזרחן, הדרושים לשגשוג הצמח. שימוש בדשני אשלגן מבטיחים את זמינות האשלגן בקרקע, בצורה שהצמחים יכולים לספוג את הכמויות הגדולות יחסית של הנוטריאנטים הדרושים להם.

האשלגן מגדיל את תפוקת היבול, משפר את איכות התוצרת החקלאית ובמקביל משפר את יכולת הצמחים לעמוד בפני מחלות, התקפות חרקים, עקות קור ובצורת. האשלגן מסייע בפיתוח מערכות שורשים חזקות ובריאות, דבר המגביר את יעילות ניצול החנקן ונוטריאנטים נוספים.

אשלגן ותזונת בעלי חיים

לא רק הצמחים יוצאים נשכרים. האשלגן משפר את האיכות התזונתית של מוצרים המיועדים להזנת בעלי חיים, כגון גידולי מספוא.

מגוון התפקידים של האשלגן בצמח

חשיבות האשלגן נובעת מתפקידיו המרובים בצמחים:

• אשלגן מעורב באקטיבציה (שפעול) של יותר משישים מערכות אנזימטיות בתאי הצמח ובסינתזה של חלבונים, ויטמינים, עמילן ותאית המבטיחים חילוף חומרים תקין בצמח, גדילה ויצירת רקמות חזקות.
• האשלגן מסייע לפוטוסינתזה, תהליך היצירה וההמרה של סוכרים ואנרגיה הדרושים להתפתחות הצמח.
• האשלגן שולט בפתיחה ובסגירה של הפיוניות בעלים, ומווסת את משק המים בצמח.
• הוא ממלא תפקיד חיוני ביצירת העמילן ובייצור וטרנסלוקציה של סוכרים. לאשלגן, אם כן, ערך מיוחד בגידולים עתירי פחמימות כגון קנה סוכר, תפוח אדמה וסלק סוכר.
• עידוד הייצור של עמילן וסוכרים בקטניות באמצעות אשלגן מיטיב עם החיידקים הסימביוטיים החיים על השורשים ובכך משפר את קיבוע החנקן.
• נוסף להגדלת כמות היבול, אשלגן גם משפר את איכות היבול. הוא משפר את הערך התזונתי של דגנים, בצמחי פקעת ופירות הודות להגדלת תכולת החלבון והשמן בזרעים, העלאת תכולת העמילן בפקעות ובזרעים והעלאת שיעור ויטמין C וסוכר בפירות.
• האשלגן תורם ליצירת גבעולים חזקים בדגנים, דבר המקנה להם כעמידות להתכופפות.
• האשלגן משפר את הטעם והצבע של פירות ותורם להגדלת הפקעות והפירות. נוסף לכך, הוא מגביר את העמידות בפני פגיעות מכניות במהלך האחסון וההובלה, ובכך מאריך את חיי המדף.

תסמיני מחסור באשלגן

מחסור באשלגן בצמחים בא לביטוי בכמה דרכים. צמחים הסובלים ממחסור באשלגן נוטים ‘להשתוחח’ או להתכופף בגובה פני הקרקע, דבר המקשה לקצור אותם. מחסור באשלגן גם מגדיל את רגישות הצמחים למחלות.

מבחינה חזותית, העלים המבוגרים יותר מפגינים קצוות שרופים (צריבה), ומכיוון שאשלגן נייד בצמח, העלים התחתונים והמבוגרים הם הראשונים שמפגינים את תסמיני המחסור באשלגן.