עקרונות גידול, השקיה והזנה במטעי דובדבן

אקלים, קרקע ו-pH בגידול דובדבן

הדובדבן המתוק (Prunus avium L) הוא עץ נשיר של אקלים ממוזג, הזקוק למנות קור גבוהות לצורך שבירת תרדמה והתפתחות פריחה סדירה. תנאי אקלים מיטביים לגידול דובדבן כוללים חורף קר ויציב ותקופת גידול עם טמפרטורות מתונות. העץ רגיש לטמפרטורות קיצון ולעקות חום במהלך גדילת הפרי, העלולות להשפיע על איכות היבול.

הדובדבן מעדיף קרקעות מנוקזות היטב, בעלות אוורור טוב ועומק מספק להתפתחות מערכת שורשים תקינה. קרקעות כבדות או בעלות נטייה לעודפי מים עלולות לגרום לעקת חמצן בשורשים ולפגיעה בצימוח וביבול. בשל רגישותו למליחות, יש להימנע מהשקיה או קרקעות בעלות מוליכות חשמלית גבוהה.

טווח pH מועדף נע בדרך כלל בין 6.0 ל-7.5. בקרקעות בסיסיות עלולה להיפגע זמינותם של ברזל ומיקרו-אלמנטים נוספים, ולכן יש לעקוב אחר מצב ההזנה ולבצע התאמות בהתאם לבדיקות קרקע ועלים.

השקיה בגידול דובדבן

הדובדבן רגיש לעקות מים ולמליחות, ולכן נדרש ניהול השקיה מדויק לאורך כל העונה. עודף מים עלול לגרום לצימוח וגטטיבי מופרז, לפגיעה באיכות הפרי ולעלייה ברגישות למחלות, בעוד שחוסר מים עשוי להשפיע על גודל הפרי, מוצקותו ועל פוריות העץ בעונה העוקבת. בתקופת גדילת הפרי, שבה מתרחשת עלייה מהירה במשקל ובנפח, יש להקפיד על אספקת מים סדירה ואחידה. גם לאחר הקטיף יש להמשיך בהשקיה מבוקרת כדי לאפשר אגירת חומרי תשמורת . ניטור מצב המים באמצעות מדידות פוטנציאל מים בעלים מסייע בקבלת החלטות מושכלת ובהפחתת סיכון לעקה.

אתגרי אחסון ואיכות פרי

לדובדבן כושר אחסון מוגבל יחסית, הנובע ממבנה פרי עדין ומהיעדר צבירת חומרי תשמורת משמעותיים במהלך ההתפתחות. אחד האתגרים המרכזיים באחסון הוא התפתחות גומה (Surface Pitting) – שקיעה מקומית של קליפת הפרי הנגרמת מפגיעה פיזיולוגית בתאי הציפה. התופעה מושפעת מגורמים כגון עומס יבול, רגישות זנית, נזק מכני ותנאי קטיף ואחסון. בנוסף, הפרי רגיש לאובדן מים ולפגיעות מכניות במהלך הקטיף והטיפול שלאחריו. ניהול תזונתי נכון, ובמיוחד שמירה על רמות סידן מאוזנות, יחד עם קירור מהיר וטיפול זהיר בפרי, תורמים לשיפור איכות הפרי ולהארכת חיי המדף.

גידול דובדבן בישראל

גידול הדובדבן בישראל מרוכז בעיקר באזורי ההר הגבוהים – הרי הגליל והגולן, הרי יהודה וירושלים, שבהם מתקבלות מנות קור מספקות להתפתחות תקינה של העץ ולנשיאת פרי סדירה. שטחי הגידול נאמדים ב-5,000–5,400 דונם, והיקף הייצור השנתי נע בדרך כלל בין 4,000 ל-7,500 טון, בהתאם לתנאי האקלים ולעומס היבול. הענף מאופיין בריבוי מגדלים קטנים ובעונת שיווק קצרה יחסית, המתחילה בזנים מוקדמים בסוף אפריל או תחילת מאי ומסתיימת באמצע אוגוסט.

בישראל נעשה לעתים שימוש בשם "דובדבן" גם עבור הזנים המתוקים (גודגדן), אף שמבחינה בוטנית מדובר בשני טיפוסים שונים – הדובדבן החמוץ והגודגדן המתוק. מרבית המטעים המסחריים בארץ מגדלים זני גודגדן מתוקים. בין הזנים העיקריים: בינג, רנייר, בורלא, רויאל דון, רגינה וסוויט הארט, הנבדלים זה מזה בעיתוי ההבשלה, גודל הפרי, מוצקותו, רגישות לסידוק וכושר אחסון.

דישון דובדבן

פרי הדובדבן מבשיל מוקדם יחסית בעונה ולכן קיימת חשיבות רבה לדשן אותו עם הלבלוב הראשון. הדישון יתבצע עד כשבועיים מתחילת הקטיף ואת שאר מנת הדישון יש להשלים לאחר הקטיף.

אבחון היסודות הנדרשים להזנת הדובדבן יתבצע באמצעות בדיקות עלים. את דיגום העלים יש לבצע בתקופה של שבועיים לפני קטיף עד לשבועיים לאחר קטיף. את תוצאות בדיקות תכולת יסודות ההזנה בעלים בוחנים לפי טבלת ערכי ההזנה הרצויים:

חנקן: הערך הנמוך הוא 2.5% והערך הגבוה מעל 3%.

זרחן: הערך הנמוך הוא 0.2% והערך הגבוה מעל 0.24%

אשלגן: הערך הנמוך הוא 1.6% והערך הגבוה מעל 2%.

תוכנית דישון לדובדבן

לדובדבן נדרשים מעט ימי גידול מהפריחה ועד הקטיף, ולכן רצוי להתחיל לדשן את מטעי הדובדבן עם תחילת הפריחה והלבלוב. באופן כללי נהוג לתת 25 יחידות חנקן, 5 יחידות זרחן ו- 30 יחידות אשלגן במשך כל העונה.

רצוי לדשן בדשנים מבוססי גופרת אמון או אמון חנקתי נוזלי, לדוגמה: משפחות הדשן נחשון או שרון, בכמות של 1.5 יחידות לדונם לשבוע, כדי לתת עד הקטיף 12-10 יחידות חנקן, 5 יחידות זרחן כדשן עוז וכ-15 יחידות אשלגן.

דוגמה לתוכנית דישון:

• מיקרו-נוטריינטים – יינתנו כתוסף ברקורט או בצורת סופר +6 בהרכב הדשן.
• זרחן – יינתן בצורת עוז להגברת רמות הסידן בפרי ולמניעת סידוקים.
  הרכב הדשן המדויק ייקבע בהתאם לבדיקות הקרקע והעלים.
  הרכב לדוגמה: שרון סופר עוז 4-2-6+6
• ריסוסי הזנה עלוותיים – באד בילדר Bud Builder בריכוז של 1 ק"ג לדונם, יש לרסס לקראת הכניסה לתרדמה (אוקטובר), אבל כל עוד העלים חיוניים ויכולים לקלוט את החומר. הריסוס יספק הזנה ואנרגיה לעץ הנכנס לתרדמה וימלא את המאגרים כך שיגיע לשלב ההתעוררות עם מספיק אנרגיה. ריסוס נוסף יש לבצע לאחר ההתעוררות, בשלב בקיעת הניצנים – השלב שבו הניצן מתחיל להיפתח ומופיע קצה ירוק של העלים או של הפרח (Bud burst).