המלצות הזנה בגידול גפנים לענבי מאכל

המלצות לגידול גפן מאכל וכרמים (Vitis vinifera table grapes)

מסורת והיסטוריה: גידול גפן יין קיים בישראל כבר לפחות מתחילת תקופת הברונזה לפני כ6000 שנה וממצאים ארכיאולוגיים המצביעים על גידולו והכנת יין נמצאו בכל רחבי ישראל. הגפן הוא ללא ספק הצמח החשוב ביותר במסורת היהודית. אחד משבעת המינים בהם נתברכה הארץ, היחידי שקיבל נוסח ברכה ייחודית משל עצמו  ומוזכר רבות בספרי התנ”ך, התלמוד והמשנה: תיאורי זנים ואיכותם, אזורי גידול, צורות  הדליה ועיצוב, שמות מפורטים לכל חלקי הצמח, כמו גם פירוט תהליך הגידול עצמו מהכנת השטח ועד הבציר והכנת היין. הגפן גם מופיע בתנ”ך כמשל למצבו של עם ישראל. מעריכים כי בתקופת בית שני גידלו בישראל כ  100,000 דונם גפנים למאכל ויין. היום גדלים בישראל עד כ  80 אלף דונם. מהמאה השביעית לספירה והכיבוש המוסלמי, נעקרו והושמדו כמעט לחלוטין גידולי הגפן בישראל, בעיקר כרמי היין. בשל איסור שתיית היין באסלאם והתדלדלות האוכלוסייה בארץ, עד המאה ה 13 הוכחדו רוב הגפנים שנותרו בישראל והענף נמחק. מעט הגפנים ששרדו היו סביב חורבות,ישובים יהודיים,מנזרים וחצרות פרטיות

שלבי גידול הענבים למאכל

פקעי הפריחה (“עיניים”) מתפתחים על גבי השריג – הענף הצעיר הירוק (Shoot). באביב, בזמן ההתעוררות של הגפן, מחלק מעיני הגפן יתפתחו זמורות (שהיא למעשה ענף חדש), ועל זמורות אלו יגדל הפרי.

באביב יתעוררו העינים וישאו את האשכולות. התפרחת לרוב יוצאת ממפרק כשהיא מנוגדת לעלה. לאחר ההנבה השריג מתעצה לזמורה (Cane) – ענף חד שנתי מעוצה שלא יניב עוד פרי, ממנה יתפתחו שריגים חדשים בשנה הבאה. החל מהשנה השנייה הזמורה מתעצה ונקראת בַּד (Cordon). התפרחת ענפה ומורכבת מעשרות פרחים דו-מיניים, המקובצים על שיזרה ענפה ומחוברים אליה בעוקצים קצרים, נקודת החיבור נקראת חותם. השיזרה מחולקת לאונות (“פסיגות”) שאורכן מתקצר ככל שמתקרבים אל קצה האשכול ויוצרות יחדיו מבנה אשכול חרוטי בעל “כתף” רחבה בתחילתו  ו”נטף” מחודד בקצהו (קצה האשכול). התפרחת הופכת לאשכול. בתהליך ההבשלה ( בֹּחָל  ) נוצרים עד כ 4 זרעים (“חרצנים”) במרכז הפרי.  מתוך זני המאכל הנפוצים  כיום, רובם “חסרי החרצן” הם נושאי מוטציה אחת או יותר הפוגעת בהתפתחות הזרע. במקרים אחרים, זנים מסוימים הם מכלואים עקרים  – N3    שאינם מסוגלים לפתח זרעים חיוניים או מטופלים  בהורמונים צמחיים בכדי שהעובר בזרע לא ימשיך להתפתח והזרעים לא יתקשו.

עיצוב הגפנים בכרם מאכל

בזמירה בשנה הראשונה לאחר נטיעת הגפן קוצצים את הענף שהתפתח בגובה של שתי עיניים, בגובה העולה על 10 ס”מ מעל פני הקרקע על מנת שבהתעוררות הבאה הגזע (trunk) – הענף העולה מהקרקע ומסתעף בראשו לזרועות, יהיה חזק יותר.

יש חשיבות רבה להקפדה בשלבים אלה על בניית גפן בעלת גזע ובדים ישרים. הדבר חשוב הן מבחינה מכנית (מעבר כלים) והן מבחינת אחידות היבול המתקבל – כמותו ואיכותו. עיצוב הגפן נעשה בשלבים כשלכל שלב מוגדרת מטרה. צורת עיצוב כרם המאכל זהה לכל האזורים והכרמים עם זאת, עיתוי הפעולות יכול להשתנות בגלל קצב צימוח שונה, סוג הקרקע, הזן, הכנה והדחיפות להגיע לבציר.

זרועות – ענף שלד רב שנתי של הגפן, זנים של גפן המיועדים למאכל מעוצבים עם 4-6 זמורות, על כל אחד מהזרועות. זמורה (Cane) – ענף חד שנתי מעוצה (שריג לאחר התעצותו). זמורה שקוצרה בזמירה ונושאת 1- 6 עיניים נקראת סעיף – (Spur).

זנים

• זן הקרימסון (Crimson)– זן אדום מתוק ללא חרצנים, שענביו מוארכים ועסיסיים. זן ענבים זה ידוע בארץ גם בשם ‘גימל’ מוצק ובעל טעם ארומטי מאוד, ובעל כושר אחסון וחיי מדף טובים. הזן הובא בעבר מקליפורניה אך לאחר שיפורים והתאמות שנעשו לו בארץ הדרישה אליו נרחבת.
• זן האדומיניק – זן שחור חסר חרצנים שפותח במכון וולקני. הזן נחשב לבעל טעם משובח, מוצק, בעל חיי מדף ארוכים וכושר אחסון טוב. שיווקו רק החל לאחרונה והוא צפוי לגדול בקרוב.
• זן המיסטרי (Mystery)  זן לבן וחסר חרצנים שפותח במכון וולקני. בזכות שיפורים שעבר הזן הוותיק לאחרונה שהפכו את טעמו לארומטי ומשובח במיוחד, הוא נמצא בתנופת נטיעות וצפוי לתפוס נתח שוק גדול.
• זן הסופריור  (Superior)- זן מוצק ובשרני במיוחד שצבעו ירוק צהבהב וצורתו אליפטית.
•  זן פליים  (Flame) –  זן ענבים בצבע בורדו עמוק, בעלי צורה קטנה ועגולה וללא חרצנים. טעמם של ענבי הפליים מתוק במיוחד וקליפתם דקה מאוד, מה שנותן לענבים אלו בשרניות גדולה.

• סולטנה/קישמיש  (Kishmish)

זן מקומי של ענבים בהירים שמקורו באימפריה העות’מאנית ויש גם כאלו שטוענים שהוא מוצא את מקורו מאזורנו. ענבי הסולטנה מגיעים ללא חרצן ומתיקותם של הענבים עדינה יותר מאשר זנים אחרים. זן הסולטנה הוא הזן שממנו עושים צימוקים,

• פרלט (Perlet)  – ענבי מאכל לבנים וחסרי חרצנים,
• ארלי סוויט- זן ענבי מאכל לבן וחסר חרצנים. זן שמקדים להבשיל מהראשונים בעונה בחודשי אפריל מאי.
• טומפסון – זן ענבי מאכל לבן וחסר חרצנים. זן בעל טעם מתוק מוסקטי נקטף בעונה בחודשי יולי אוגוסט.

דרישות נוטריאנטים

בגפני מאכל דרישות ההזנה גבוהות מאלו של גפני היין  אך דרישת הנוטריאנטים הצמחיים שלהן נמוכה יותר לעומת עצי פרי רבים אחרים.

דישון בזרחן, באשלגן ובסידן צריכים להתבסס על בדיקות קרקע ותוצאות ניתוח של בדיקות עלים.

יש ליישם דשן חנקני בתקופות של ספיגה פעילה, כדי למזער דלדול עקב שטיפת הקרקע.

התהליך כולל את התקופה מהופעת הניצנים ועד שלב הבֹּחַל, ואם לא התרחשה נשירת עלים, מיד לאחר הבציר.

מחזורי דישון רבים של חנקן עדיפים על פני דישון רחב היקף אחד בעונת האביב. הגפנים מגיבות באופן שווה לרוב צורות הדשן החנקני.

 

הדינמיקה של ספיגת נוטריאנטים במהלך עונת עונת גידול ענבי המאכל

ניתן להבחין בדפוסים הבאים בתרשים שלעיל:

• צריכת החנקן נמוכה יחסית בתחילת העונה, צריכת החנקן עולה באופן חד עד חנטת הפרי ואז יורדת באופן חד עד הבציר, ושוב עולה באופן חד לאחר הבציר.
• צריכת הזרחן מתנהלת בצורה דומה, אך היא עולה רק לאחר הבציר.
• צריכת האשלגן מתחילה בנקודה הגבוהה ביותר לעומת אלה המתוארים לעיל, יורדת בתלילות עד הבציר ועולה שוב במידה מועטה לאחר הבציר.

תפקיד הנוטראינטים

חנקן

• מעודד רמות יבול גבוהות ותורם לצמיחה וגטטיבית של הגידול.
• ממלא תפקיד מפתח בסינתזה של חלבונים המעורבים ישירות בצמיחה וביבול.
• רמת החנקן החנקתי (במיצוי מימי) הרצויה בפטוטרת בעת הפריחה 1200-2000 חל”מ.  רמת החנקן החנקתי הרצויה בפטוטרת בעת הבציר ב 14% סוכר: 800-1200 חל”מ.
• מומלץ לדשן 10-20 ק”ג/דונם חנקן צרוף (N), ולהפסיק את הדישון החנקני לפני שלב החלפת הצבע בענב.

זרחן

• מעודד התפתחות של מערכת שורשים בריאה, ומהווה תנאי מוקדם לפריחה.
• חיוני לניהול משק האנרגיה (ATP) בצמח, ומשפר את חלוקת התאים.
• רמת הזרחן הרצויה בפטוטרת בעת הפריחה 0.2-0.3%, והזרחן הרצוי בפטוטרת בעת הבציר ב 14% סוכר 0.1-0.2%

מומלץ לדשן כ 2-6 ק”ג/דונם תחמוצת זרחן P₂O₅

אשלגן

• משפר את הובלת הסוכרים אל הפרי. קופקטור (גורם משלים) של עשרות אנזימים. מסדיר את ממשק המים, בעיקר באמצעות ויסות הפיוניות.
• מגדיל את תכולת הסוכר בפרי. מפחית את הרגישות לסוגים רבים של עקות אביוטיות וביוטיות. משפר את עומק הצבע הירוק של הפרי, את מוצקות בשר הפרי, הצורה והתנובה הכללית.
• רמת האשלגן – K הרצויה בפטוטרת בעת הפריחה 1.5-3%, ורמתו בפטוטרת בעת הבציר ב 14% סוכר: 0.8-1.5%.

מומלץ לדשן כ 15-25 ק”ג/דונם תחמוצת אשלגן K₂O

סידן

• משפר את יציבות דופן התא, ומקנה לצמח חוזק מבני ועמידות בפני מחלות.
• רמת סידן גבוה מונעת את רקבון העוקץ – BER (blossom-end rot) ומשפרת את אורך חיי המדף של הפרי.

מגנזיום

• המגנזיום הוא החלק המרכזי של מולקולת הכלורופיל, הממלאת תפקיד מפתח בפוטוסינתזה. מגביר את ניצול הברזל.
• המגנזיום משמש גם כמפעיל אנזימים וגם כמרכיב באנזימים רבים. מסייע בהשגת צבע ירוק עמוק לפרי.

ברזל

• חיוני לסינתזה של חלבונים וכלורופיל. גורם חשוב באנזימים רבים, קשור למערכות העברת אנרגיה ונשימה.

מנגן

• המנגן מהווה מרכיב בטרנסלוקציה של סוכרים ופחמימות. האבקה ויצירת זרעים. חלוקת תאים ויצירת דופן התא, בהקשר של ספיגה וניצול של סידן.

אבץ

• האבץ מעורב ביצירת ההורמון אוקסין, הורמון גדילה חיוני. מעודד סינתזה של חלבונים וכלורופיל. דרוש ליצירת עמילן והתפתחות נאותה של השורש.

נחושת

• קשורה במטבוליזם של חנקן ופחמימות. זרז בתהליכי הפוטוסינתזה והנשימה. נמצא באנזימים המעורבים בבנייה של חומצות אמינו והפיכתן לחלבונים.

מוליבדן

• ממלא תפקיד חשוב בפעילות של ניטרט רדוקטאז, הפיכת ניטרטים לחומצות אמינו. המרה של זרחן אנאורגני לצורות אורגניות.

 

תסמיני מחסור בנוטריאנטים

חנקן

• עלים בוגרים: קטנים באופן אחיד, בצבע ירוק בהיר או צהוב, בכל חלקי הגפן.
• צמיחת שריגים: איטית ונפסקת באמצע הקיץ
• פרקים: קצרים
• הבשלת הפרי: מוקדמת
• איכות הפרי: נמוכה, כולל צבע דל בזנים האדומים

מקור Christensen

זרחן

• לצמחים הסובלים מחוסר זרחן יש שורשים חלשים, הם מעוכבי התפתחות ועליהם קטנים, ירוקים כהים או חומים.
• חנטת פרי מופחתת, הפוגעת ביבול.
• מחסור בזרחן נפוץ ביותר בקרקעות עם pH מעל 7.0.

מקורChristensen

אשלגן

• העלים המבוגרים הם הרגישים ביותר, הם מפגינים כלורוזה בשוליים, ובמקרים חמורים שולי העלים מתייבשים.
• צבע ירוק כהה עמום מופיע על העלים. באמצע הקיץ עד סופו, העלים עשויים לקבל גוון ברונזה, במיוחד בצד ההדליה הפונה מערבה. חלק מהעלים עלולים לפתח כתמים כהים קטנים או גדולים.
• מחסור חמור באשלגן מפחית את חיוניות הצמח, פוגע בגודל הענבים וביבול.

 מקור Christensen

מגנזיום

הצהבה של העלים המבוגרים, המתחילה בין העורקים הראשיים, תוך קיום של גבול ירוק צר. הכלורוזה בין עורקי העלה מופיעה תחילה בצורת כתמים גדולים מפוזרים. העלים הצעירים מושפעים במידה פחותה. אם המחסור אינו חמור, הוא לא מתגלה עד סוף הקיץ.

• מחסור במגנזיום עלול לפגוע ביבול ולעכב את ההבשלה.
• המחסור במגנזיום צפוי בחלקות שבהן מתבצע דישון חנקן, סידן או אשלגן בשיעורים גבוהים, בקרקעות קלות ובשנים שחונות.

מקור Dami & al., Ohio,2005

ברזל

• הצהבה בהירה בין העורקים מופיעה תחילה בעלים צעירים יותר. כל שאר העלים נותרים ירוקים כהים.
• הפחתה בצמיחת הנצרים ובתנובה.
• צמחים הסובלים ממחסור בברזל מצהיבים והתפתחותם מתעכבת.
• התופעה נראית לרוב בצמחים הגדלים בקרקעות אלקליות  pH    מעל -7.0 או גיריות. היא נגרמת גם עקב טיפול העלאה של רמת הסידן, ניקוז לקוי או ריכוז גבוה של יונים מתכתיים באדמה או בתמיסת הנוטריאנטים.

מקור: Christensen

מנגן

• התסמינים מופיעים באמצע הקיץ עד סופו, כגון כלורוזה בין עורקי העלה, או הצהבה של העלים הבסיסיים.
• מאחר שמחסור במנגן משפיע רק על העלים המבוגרים שפעילים פחות מבחינה פוטוסינתטית, הפסדי תנובה כתוצאה ממחסור במנגן אינם מדאיגים בדרך כלל.
• מחסור במנגן נפוץ בקרקעות בעלות pH גבוה מ-7 ובקרקעות חוליות, סידניות או גיריות.

מוליבדן

• עלים מבוגרים יותר נפגעים תחילה בתופעות כגון כמו כלורוזה בגוון לבנבן-שזוף בין העורקים, מלווה בצריבה בשולי העלים במקרים חמורים, ובהמשך מוות של רקמת השוליים.
• התפתחות הצמחים מתעכבת.

אבץ

• העלים הצעירים מצהיבים ונוטים להיות קטנים.
• הצהבה בין העורקים דומה לזו שנגרמת עקב מחסור בברזל.
• השפעה שלילית על צימוח חדש, גורם לגדילת פרקים קצרים יותר המצמיחים נצרים מעוכבי התפתחות.
• העלים המבוגרים מפגינים בתחילה כלורוזה בין עורקית בגוון צהבהב-ירוק, ומפתחים בהמשך צבע צהוב-לבנבן. השוליים הירוקים של העורקים נשמרים.
• מתפתחים מעט מאוד פרחים שעלולים להיות עקרים.
• אשכולות קמלים עם פירות זעירים ולא בשלים

צד ימין: מחסור בחנקן צד שמאל: מחסור בזרחן

תסמיני מחסור באבץ

המלצות לדישון כרם מאכל

• פברואר – התעוררות2/3 מהדישון יעשה עד הבציר.

ריסוסי עלווה:

• נוטריוונט בוסטר 8-16-39+ME לעידוד הצימוח האביבי, ריסוס על שריגים באורך 10–15 ס”מ שני ריסוסים במרווח של עשרה ימים זה מזה.
• עלוותון 777 להמרצת הצימוח.

יש להימנע מעודפי מים שעלולים לפגוע בהתעוררות ולגרום לכלורוזה.

חנטה עד בציר.

• חודש לפני הבציר הפסקת דישון חנקני.

דישון בתכשיר ברזל – ברטיף פלוס

0.5-1 ק”ג כילאט ברזל לדונם לעונה (20-40 ליטר ברטיף פלוס). יש לחלק את הכמות למנות כשהמנה הראשונה תינתן עם תפיחת הפקעים, להמשיך בטיפול במרווחי זמן של שלשה שבועות עד גמר המנה המומלצת.

אבצאון 0.2% ללא משטח.

שני ריסוסים עד נגירה. הריסוס הראשון יתבצע כאשר אורך השריגים הוא 10 ס”מ וריסוס שני שבוע לאחר מכן

1/3 מהדישון, השלמת מנת הדשן העונתית לאחר הבציר.

• הפסקה או צמצום לא מבוקר של ההשקיה אחרי בציר עלול לגרום פגיעה בגפנים והתייבשותן.

לאחר סיום תקופת ההשקיה יש להיזהר שהכרם לא יושקה בטעות שכן הדבר עלול לגרום להתעוררות לא תקינה בחודש פברואר