המלצות הזנה בגידול קיווי

קיווי – מידע כללי

הקיווי (Actinidia deliciosa) הוא פרי טרופי למחצה שמקורו ביערות סין הדרום-מערבית. במאה ה-19 נאספו זרעים ונשלחו לאירופה על ידי מיסיונרים וחוקרי צמחים. בתחילת המאה ה-20 הובא הקיווי לניו זילנד, שם הפך לראשונה לגידול חקלאי מסחרי. השם "קיווי" הוצע על ידי חברת ייצוא מניו זילנד, בהשראת הציפור הלאומית של המדינה. זן "הייוורד" פותח בשנות ה-20 של המאה ה-20 והפך לדומיננטי בעולם. כיום הקיווי מגודל בכל רחבי העולם, כולל בישראל, שבה הגידול מתבצע בעיקר בגליל העליון ובגולן.

מאפייני הצמח

הקיווי הוא צמח מטפס נשיר, רב-שנתי, בעל צמיחה מהירה וגזע מעוצה למחצה. הוא מתאפיין בעלים גדולים, רחבים ומחוספסים ובפריחה דו-ביתית – כלומר, קיימים צמחים זכריים ונקביים נפרדים, ולכן נדרש שילוב בין השניים במטע לשם הפריה תקינה. צמח הקיווי רגיש לשינויים קיצוניים בטמפרטורה ודורש תקופת קור חורפית משמעותית להתפתחות תקינה של לבלוב ופריחה. מערכת השורשים שלו שטחית יחסית, ולכן הוא רגיש למחסור במים ולמליחות גבוהה. הצמח משגשג בקרקעות מנוקזות, עשירות בחומר אורגני, ובעל תגובה חיובית לדישון והשקיה מדויקים לאורך העונה.

אקלים

גידול קיווי מצריך, כאמור, אקלים ממוזג עם חורפים קרים וקיץ מתון יחסית. הצמח דורש כמות משמעותית של שעות קור בחורף (בין 600 ל-900 שעות בטמפרטורה נמוכה מ-7 מעלות) לצורך הפסקת תרדמת החורף ותחילת לבלוב אחיד ואיכותי באביב. במהלך הקיץ, הקיווי זקוק לטמפרטורות מתונות, ואינו סובל עומסי חום גבוהים, שעלולים לגרום לנשירת עלים, עיוות הפירות וירידה ביבול. בנוסף, בשל מערכת השורשים השטחית, הצמח רגיש ליובש ולרוחות חזקות, ולכן יש לספק לו השקיה סדירה ומחסה מרוח בעת הצורך.

האבקה, רבייה ויבול

להבטחת פרי איכותי וגדול יש לדאוג להאבקה יעילה. פרחי הקיווי אינם מכילים צוף, ולכן יש לספק לדבורים מי סוכר. שילוב של כוורות דבורי דבש ודבורי בומבוס תורם משמעותית להפריה מוצלחת של קיווי, במיוחד בתחילת הפריחה הנקבית. יחס הכוורות המומלץ הוא כוורת אחת של דבורי דבש לכל דונם, וכוורת אחת של דבורי בומבוס לכל שני דונם.

כדי למנוע יבול עודף, שיכול לגרום לסירוגיות, וכדי לקבל פרי גדול ואיכותי, מומלץ לבצע דילול בשני שלבים:

1. לפני פתיחת הפרחים – בשלב כפתורי הפריחה.
2. כחודש לאחר החנטה – סילוק חנטים קטנים שלא יגיעו לגודל פרי הרצוי.

במטע שבו כ-90 נקבות לדונם, היבול הממוצע נע בין 3.5-4.5 טון לדונם, תלוי בזן ובניהול החקלאי.

ערכים תזונתיים

הקיווי נחשב כיום ל"פרי הבריאות" בזכות תכולת הוויטמין C הגבוהה שלו. מחקרים רבים בעשור האחרון מצביעים על כך שצריכה קבועה של קיווי תורמת לא רק לשיפור התזונה, אלא גם לבריאות מערכת העיכול, המערכת החיסונית והמערכת המטבולית. מלבד ערכי הוויטמין C הגבוהים, הקיווי כולל גם סיבים תזונתיים, אשלגן, ויטמין E, חומצה פולית ורכיבים ביואקטיביים נוספים כמו נוגדי חמצון, פיטונוטריינטים ואנזימים, בעלי השפעות בריאותיות מגוונות.

גידול קיווי בישראל

גידול הקיווי בישראל מתקיים בעיקר באזורים ההרריים הקרים של הגליל העליון, רמת הגולן והרי ירושלים – אזורים המספקים את תנאי האקלים הדרושים, ובעיקר את שעות הקור בחורף. שטח הגידול עומד כיום על כמה אלפים בודדים של דונמים, המניבים כ-8,000 טון פרי בשנה, כאשר הזנים העיקריים גם בישראל הם הייוורד – המאופיין בפרי גדול (כ-120 גרם) ובאחסון ממושך, וברונו – זן מוקדם יותר עם פרי קטן יותר (כ-90 גרם). קטיף הקיווי מתבצע בעיקר בחודש אוקטובר והפרי משווק עד חודש מאי. הקיווי הישראלי נחשב לפרי מובחר, יפה וטעים במיוחד, בעל מרקם עדין. הציבור בישראל צורך כ-6,000 טון קיווי בממוצע בשנה, כאשר שיא צריכת הפרי הינה בעיקר בחודשי החורף. בשנים האחרונות חלה עלייה בהתעניינות בגידול קיווי, הן בזכות ביקוש צרכני לפרי איכותי ומזין, והן בזכות שיפורים טכנולוגיים בהשקיה, דישון והאבקה שמאפשרים הפקת יבולים יציבים ואחידים לאורך זמן.

נוטריינטים בגידול קיווי

להלן טווחי הערכים התקינים ליסודות ההזנה בעלים של קיווי, כפי שנמצאו במחקר מבוסס על 2,196 בדיקות עלים:

דישון קיווי

הדישון הוא מרכיב קריטי בגידול הקיווי, ויש להתאימו לפי שלבי הצמיחה, מצב הקרקע ותוצאות בדיקות עלים. עיקר הדישון יתבצע לאורך ארבעת חודשי הגידול מתחילת הלבלוב האביבי.

ברזל – 3 ליטר ברטיף (שווה ערך ל-1 ק"ג ברזל אבקתי 6%) לדונם מהלבלוב. אם קיימת כלורוזה קבועה, מומלץ להשתמש בדשנים שמקור החנקן בהם הוא מאמון גופרתי כמו: נחשון ושרון, ולהמשיך בדישון הברזל לאורך כל העונה.

חנקן – 15 ק"ג לדונם.

אשלגן – 20–25 ק"ג תחמוצת אשלגן לדונם.

זרחן – 2–5 ק"ג תחמוצת זרחן לדונם

בהתאם לבדיקות העלים ובדיקות הקרקע יותאם הרכב הדשן לחלקה.

הרכבי דשן לדוגמה:

נחשון גרין 8-0-4 + ברטיף + ברקורט + עודד – דשן המכיל חנקן עתיר אמון עם מעכב הניטריפיקציה גרין, אשלגן, כלאט ברזל, תוספת מיקרו-נוטריינטים ותוספת חומצות הומיות ופולביות.

שרון 5-1-5+3 – דשן המכיל חנקן עתיר אמון, זרחן, אשלגן ותוספת מיקרו-נוטריינטים.

תסמיני מחסורי הזנה בקיווי

חנקן – העלים מצהיבים בהדרגה, ההצהבה מתחילה בקצוות ומתפשטת פנימה. הצמיחה הכללית של הצמח איטית והפירות קטנים.

אשלגן – סימני מחסור באשלגן מתבטאים בקצוות העלים שהופכים חומים ויבשים ואף נראים קרעים בשולי העלים. העלים עשויים להתקפל כלפי מעלה והפירות עשויים להיות מעוותים. מחסור חמור באשלגן עלול לגרום לנשירה מוקדמת של העלים, בעוד שהפירות נותרים מחוברים לשיח. מצב זה פוגע משמעותית ביבול, הן במספר הפירות והן בגודלם.

סידן – העלים הצעירים מתעוותים, הפירות עשויים להראות סימני ריקבון בקצה הפרי.

מגנזיום – מחסור במגנזיום מופיע לרוב בשלבים מאוחרים יותר של העונה וייראה בעיקר בעלים הבוגרים. העלים הבוגרים מצהיבים בין העורקים, בעוד שהעורקים עצמם נשארים ירוקים.

ברזל – העלים הצעירים מצהיבים, אך העורקים נשארים ירוקים. הצמיחה הכללית של הצמח נפגעת.

מנגן – העלים הצעירים מצהיבים עם כתמים חומים קטנים. הצמיחה הכללית של הצמח נפגעת.

אבץ – העלים קטנים ומעוותים, עם כתמים צהובים בין העורקים.

נתרן – רמות גבוהות של נתרן במי ההשקיה עלולות להזיק, שכן קיווי אינו סובל נתרן ברמות גבוהות. עם זאת, רמות הנתרן ברקמות הצמח אינן עולות באופן משמעותי, ולכן קשה לאבחן רעילות דרך בדיקות עלים. מומלץ לבצע בדיקות קרקע ומים כדי להעריך את הסיכון לרעילות נתרן.