המלצות הזנה בגידול בטטה

בטטה (Ipomoea batatas) היא גידול שורש במשפחת החבלבלים (Convolvulaceae) הכוללת צמחי בר מטפסים או שרועים עם פרחים דמויי משפך. הבטטה היא דו‑פסיגי רב‑שנתי אך מקובל לגדלה כחד‑שנתי. הריבוי וגטטיבי – באמצעות פקעות או ייחורים. החלק הנאכל הוא הפקעות, שמקורן בשורשים מעובים האוגרים חומרי תשמורת. הבטטה, בעלת מוצא טרופי, דורשת טמפרטורות גבוהות ולכן זהו גידול קיץ אופייני בתנאי הארץ.

הקרקע הדרושה לגידול בטטה

בטטה מצליחה בקרקעות חוליות, חול‑חמרה ולס. סוג הקרקע משפיע ישירות על מראה הפקעת, קלות האסיף ויכולת הניקוי.

לשיפור ניקוז, אוורור והתפתחות הפקעת, נדרש עיבוד מעמיק (חריש/פרפלו), יישור, עירוג ותיחוח. קרקע תחוחה לעומק, חיונית – קרקע מהודקת תגרום לפקעות מעוותות ואסיף בעייתי.

ריבוי, משתלות ושתילה

איכות הייחור קריטית לאחידות וליבול: ייחור טוב הוא ייחור בעל 4-5 פרקים; כ‑8,000 ייחורים/דונם; שתילה במאי-יוני.

משתלות בטטה מתקיימות בשני שלבים:

משתלה סתווית: שתילי גוש/ייחורים ממקור תרבית רקמה נקי מווירוסים; שתילה בחממה באוגוסט-אוקטובר; מהענפים חותכים ייחורים לשתילה האביבית.

משתלה אביבית: ייחורים מושרשים ממקור משתלה סתווית; שתילה בשדה תחת מנהרות פלסטיק בנובמבר-מרץ; ייעוד הייחורים לחלקות המסחריות בהמשך העונה.

השקיה

לשמירה על יבול גבוה יש לשמור על מתח מים אחיד לאורך העונה.

השתרשות ייחורים: להרטיב שכבה עליונה בתכיפות בימים הראשונים.

התבססות הצמח: השקיה לפי נתוני התאיידות ובהתאם לנוף.

תחילת יצירת פקעות (כ-30 יום מהשתילה): לשמור לחות רציפה באזור הפקעות למניעת פקעות ארוכות ודקות ולעידוד התעבות.

גדילה והתעבות: שיא צריכת המים – להקפיד על השקיה סדירה ואחידה.

כשלושה שבועות לפני האסיף: להפחית משמעותית את כמויות המים לשיפור איכות וייצוב הקליפה.

הגנת הצומח

הבטטה אינה רגישה במיוחד למזיקים רבים; משתלבת היטב במחזור גידולים. לצמח יש יתרון בניהול עשבייה בזכות סגירת נוף מהירה והצללה.

אסיף ושיווק

זהירות מכנית: פקעות רגישות מאוד למכות – יש להקפיד באסיף ולהוביל לקירור כשהן שלמות ככל האפשר.

מועד האסיף: לפני ירידת טמפרטורות וגשמים בסתיו‑חורף למניעת ריקבונות באחסון.

גידול בטטה בישראל

בישראל מגדלים כ‑12 אלף דונם בטטה, בעיקר בקרקעות קלות‑בינוניות. אזורי הגידול המרכזיים הם עמק החולה, השרון, שער הנגב, הבשור, רמת נגב והערבה הדרומית. מרבית היבול מיועד לשוק המקומי כיבול טרי ולתעשייה, עם אחסון בקירור להבטחת רצף שיווק.

השיווק הטרי בישראל מתבצע מיולי עד תחילת דצמבר. בהמשך, התוצרת מאוחסנת בקירור לרצף שיווקי.

זנים נפוצים בישראל

• ג'ורג'יה‑ג'ט – קליפה כתומה‑אדומה; טעם טוב; יבול גבוה יחסית; רגישות יחסית באחסון. משווק טרי ביולי עד תחילת דצמבר.
• בורגארד – תכולת חומר יבש גבוהה יותר; קליפה חומה; חיי מדף ארוכים באחסון – ניתן לאחסן עד יוני.
• 65 – עלווה עם גבעולים אדומים; חיי מדף בינוניים-ארוכים; קליפה יציבה; כמות פקעות לדונם גבוהה.

דרישות הזנה

תזונת מאקרו עיקרית

חנקן – נדרש לצמיחת נוף, אך עודף חנקן יוצר צימוח עלווה מוגזם ופוגע בהיקף הפקעות ואיכותן. החנקן מומלץ בפריסה לאורך העונה ומניעת עומס מוקדם. מומלץ להשלים את מנת החנקן לפי בדיקות קרקע; להתחיל כשלושה שבועות לאחר השתילה, ולדשן בכמות מצטברת של כ-10 ק"ג חנקן צרוף/דונם לכל העונה.

יש להפסיק את הדישון החנקני כחודש לפחות לפני כיסוח הנוף כדי למנוע רמות חנקות גבוהות בפקעות/נוף.

זרחן – חשוב להתפתחות שורשים מוקדמת;  לפי בדיקת אולסן, מומלץ להשלים ל‑30 ח"מ. לכל 1 ח"מ חסר להוסיף 1.5-2 ק״ג P₂O₅  לדונם.

לדוגמה: תוצאת אולסן 15 ח״מ – חסר 15 ח״מ. יש להוסיף 22.5-30 ק"ג P₂O₅ לדונם.

אשלגן – קריטי להתארכות תאים, ויסות מים, עמידות ליובש ואיכות הפקעות. לבטטה דרישה גבוהה לאשלגן.

יש לבדוק את רמת האשלגן טרום שתילה ובמהלך העונה, במיוחד לאחר התמיינות הפקעות.

ספי מינימום לקרקע חולית: אשלגן חליף – 175 מ"ג/ק"ג או 100 מ"ג/ק"ג אשלגן במיצויCaCl₂    ו‑15 מ"ג/ק"ג אשלגן במיצוי מימי.

כתלות בחוסר בבדיקה, אם המיצוי המימי ואחד מהשניים האחרים נמוכים – יש לדשן 30-50 ק"ג K₂O לדונם; אם רק אחד מהמדדים נמוך – 15-30 ק"ג K₂O לדונם.

מיקרו‑אלמנטים ותוספים

הבטטה מגיבה היטב לשילוב של סידן, מגנזיום, גופרית ומיקרו‑אלמנטים (בורון, מנגן, אבץ, ברזל, מולבידן ונחושת), בהתאם לבדיקות קרקע/צמח. ריסוסי עלווה באמצע העונה יכולים לשפר זמינות והטמעה. באזורים עם מים מותפלים יש לתגבר בסידן ומגנזיום במידה שיש חוסרים במים ובקרקע.

ניהול הדישון ומוצרי דישון מומלצים

בדישון היסוד המינונים ייקבעו לפי תוצאות בדיקות הקרקע.

להשלמת אשלגן מומלץ להשתמש באשלגן כלורי מגולען (עד מינון מקסימלי של 80 ק"ג/דונם).

להשלמת זרחן בקרקע – סופר טריפל פוספט.

משפחת הדשנים גראון, מעולה ומומלצת ביותר לדישון יסוד. יתרונו של הגראון הוא שבאותו מהלך פיזור/הצנעה ניתן להשלים את שני היסודות בבת אחת.

ניתן לבחור בין שלושה הרכבים בעלי יחסי זרחן-אשלגן (PK) שונים:

• גראון 0-14-42
• גראון 0-18-36
• גראון 0-26-26

במשתלה הסתווית: במצע מנותק ו/או במים מותפלים מומלץ כתלות באיכות המים להשתמש בסדרת שפר ושפר סופר 5-3-8 או 7-3-7, ובמקומות עם מחסורי סידן ומגנזיום, בדשן מורכב מור 4-2.5-6+6, עם סידן ומגנזיום.

במשתלה האביבית: מומלץ לדשן בדשנים בעלי מינון זרחן גבוה יחסית מסדרת שפר או רביב ביחס 7-3-7 או 6-6-6, להתפתחות שורשים והתבססות.

בעונה המסחרית, כתלות בשיטת ההשקיה – בהמטרה ניתן לדשן בדשן חנקני נוזלי להשלמת 10-15 יחידות חנקן לדונם בעונה. עדיפות לדשן אמון חנקתי 21%, במיוחד בקרקעות קלות. ניתן גם לדשן באוראן 32%.

במידה וההשקיה בטפטוף, רצוי ומומלץ כתלות באיכות המים, לדשן בדשן מסדרת שפר 7-2-7+3 או 7-3-7+3, ובמקרה שהמים מותפלים, בדשן מסדרת בשור. לכל אחד מדשנים אלו ניתן להוסיף מיקרו-אלמנטים נוספים ואף 0.5% מגנזיום.

ניתן ורצוי לתגבר בתחילת העונה בטפטוף דשן עודד עם חומצות הומיות ופולביות, 2-3 ליטר/דונם, כטיפול הגמעה להתבססות הצמח.

כמו כן, מומלץ בתחילת הגידול ליישם שני טיפולים משולבים בביוסטימולנטים דיימונד 300 סמ"ק/דונם + אמבר 50 סמ"ק/דונם. מומלץ ליישם טיפול ראשון 14-20 יום מהשתילה ולאחר כ-14 יום להוסיף טיפול נוסף לטיפוח וחיזוק מערכת השורשים (מיצוי חומצות אמינו, חומצות הומיות ואצות ים).