המלצות הזנה בגידול תפוחי עץ

 

היבטים מרכזיים של תפוח העץ

עץ התפוח עמיד לקור יותר ממינים אחרים בעלי זרעים וליבה, כגון עץ האגס. כמו כן, הוא אינו זקוק לכמות רבה של חום ואור כדי להבשיל ומעדיף אקלים לח ולא יבש. על אף שהפרחים רגישים לכפור בשלהי האביב, עץ התפוח מתקיים בטמפרטורות נמוכות מ–10 מעלות צלזיוס, מבלי להשפיע על קליפתו, אם כי מתחת ל-15- מעלות צלזיוס חלק מניצני פרחים עלולים להינזק באופן בלתי הפיך.

המגבלה העיקרית לגידול עצי תפוח באזורי הדרומיים היא הדרישה לשעות קור, שכן על אף שיש זנים בעלי דרישות קור נמוכות (בסביבות 500 שעות), רוב הזנים המניבים ביותר זקוקים ליותר מ-1500 שעות קור).

במפנה דרומי ודרום מזרחי, עוצמת אור גבוהה עלולה לגרום ליצירת פירות זגוגיים וחום גבוה מעודד התכהות פנימית, צריבות על פני השטח או כוויות שמש.

מדובר בגידול לא תובעני מבחינת הקרקע, בעל מערכת שורשים רדודה, אף שהוא מעדיף קרקעות חרסית עמוקות וקלות, הוא מסתדר היטב בקרקעות כבדות או רדודות.

גידול תפוח בישראל

גם בישראל מגדלים תפוחים כבר אלפי שנים. הממצא הקדום ביותר של שרידי תפוח בארץ ישראל נמצא בקדש ברנע, מן המאה העשירית לפנה”ס, וקיימות עדויות לגידול תפוחים במרחב לאורך כל ההיסטוריה. במאה ה-19, עם הקמת המושבות העבריות, החלו מטעי התפוח להתבסס בהדרגה בארץ, וביתר שאת לאחר קום המדינה, כחלק מהחזון החקלאי הציוני. לאורך השנים סבל הענף ממשברים כתוצאה מזנים לא איכותיים שגודלו, אולם בסוף שנות ה-70 הובאו זנים מתאימים והגידול התרחב, בעיקר בגליל ובגולן.

כיום מתרכזים אזורי גידול התפוח בישראל בעיקר באזורי ההר הגבוה בגליל, בגולן ובגוש עציון, בגובה של לפחות 600 מטר מעל פני הים, שבהם תנאים המבטיחים פרי איכותי. על פי נתוני משרד החקלאות, שטחי גידול תפוחים בישראל נאמדים ב-25 אלף דונם, המניבים יבול שנתי של כ-100 אלף טונות. 80 אחוזים מהם משלושת הזנים העיקריים: גרני-סמית, מוזהב וסטרקינג.

 

הזנים הנפוצים בישראל

גרני סמיט – עץ חזק ופורה המבשיל באוקטובר. פרי ירוק חמצמץ ועסיסי. מתאים לבישול ואפייה. בעל חיי מדף ארוכים מאוד. סובל מרגישות למכות שמש.

דלישס מוזהב (זהוב) – בין הזנים הנפוצים בעולם. פרי מתוק בעל חמיצות קלה. מרקם עסיסי ופציח. מבשיל בספטמבר. בעל חיי מדף טובים. סובל מחספוסים.

סטרקינג (דלישס אדום) – מוכר גם בשם חרמון. פרי אדום עז, מתוק, עסיסי ופציח. מבשיל בתחילת ספטמבר. לעתים סירוגי.

ענה – זן שפותח בישראל להתאמה לגידול באזורים חמים, וגדל בעמקים, בשפלה ובצפון הנגב. פרי בעל לחי ורודה על רקע צהוב, מתוק ועסיסי. מבשיל מוקדם בקיץ, בעל חיי מדף קצרים ועונת שיווק קצרה.

קריספ פינק (פינק ליידי) – פרי בעל כיסוי ורוד על רקע צהבהב, טעם מאוזן בין חמיצות ומתיקות. פרי בעל מרקם פציח ועסיסי. בעל חיי מדף טובים מאוד. מבשיל בתחילת נובמבר.

גאלה – זן חדש יחסית, פרי בעל כיסוי אדום על רקע צהבהב, מתוק, במרקם עסיסי ופציח. מבשיל בסוף אוגוסט.

המלצות דישון לתפוח:

ההזנה העיקרית של התפוח מתרכזת באביב, אז מתרחשים שינויים מהירים בפיזיולוגיית העץ ובפעילות ההורמונלית ולכן בשלב זה צריכים להיות ערוכים עם דישון מותאם ומדויק. אך גם בהמשך גידול הפרי, ולאורך כל העונה, כולל לאחר הקטיף, יש להקפיד על הזנה שתכין את העתודות ליבול השנה הבאה.

יסודות מאקרו

• לאחר חורף גשום חלה הידלדלות של יסודות ההזנה מאזור בית השורשים של העץ. במידה ולא ניתן דישון סתווי – יש לתת דישון טכני בסוף החורף.
• בזנים הצבעוניים, כולל צהוב, יש להימנע מדישון חנקני מאוחר, שיגרום לעיכוב בשבירת הצבע.
• מההתעוררות (תחילת ההשקיה) עד לאחר חנטה יש ליישם שלוש יחידות חנקן, יחידה אחת זרחן ושלוש יחידות אשלגן.
• בהמשך להשלים בעונה המוקדמת, בהתאם לזן, לכ-8 יחידות חנקן ולכ-10 יחידות אשלגן לעונה.
• כמובן שהמלצות הדישון צריכות להינתן בהתאם לתוצאות בדיקות העלים והקרקע והיבול המצופה.

הזנה עלוותית

מומלץ לתגבר את הדישון בריסוסי הזנה עלוותית, במיוחד בתחילת העונה. ניתן לרסס ריסוסי הזנה החל משלבי ההנצה (לא בפריחה עצמה) ובמהלך העונה. במהלך ההנצה באביב, אין לצמח מספיק מסת עלים לפתח את איבריו ולהעלות חומרי הזנה מהשורשים המנוונים, ולכן דישון עלוותי לאחר הקטיף מבטיח עתודות שיעודדו הנצה מאוזנת יותר באביב. ניתן ליישם מוצרים גם לאחר הקטיף, לפני הזדקנות העלים. כדי להבטיח עתודות אנרגיה בעץ המתעורר מתרדמה יש להקפיד על הדישון הסתווי.

לשמירה על עלווה בריאה ולמניעת מחסורים מומלץ להשתמש במוצרי ההזנה העלוותית של חברת YARA, לצד המוצרים הוותיקים האיכותיים של דשנים מקבוצת ICL.

מיקרו-נוטריינטים

תוספת מיקרו-נוטריינטים מרכזיים בתקופת ההתעוררות והפריחה נמצאה חיונית לשיפור התפתחות הפרי בתפוח, ולאחר הקטיף להגברת רמות הנוטריינטים בעונה הבאה.
מומלץ ליישם 0.5-1 ליטר/דונם Bud Builder לפני הפריחה ואחריה. המוצר מכיל כמויות משמעותיות של מגנזיום, בורון ואבץ.

מגנזיום ומנגן – מגנזיום ומנגן נחוצים להנצה ולצמיחה מהירה וחזקה של רקמות צמחיות חדשות.
מומלץ ליישם 0.5 ליטר/ד YaraVita MAGTRAC ו-0.1 ליטר/ד Mantrac Pro.
יש לרסס לפני הפריחה, לאחר נפילת עלי הכותרת ו-10-14 ימים לאחר מכן.

אבץ ובורון – אבץ ובורון הכרחיים לצמיחה ולהתפתחות רקמות חדשות, לשלבים הראשונים של הפריחה והיווצרות הפרי. שני יסודות חיוניים אלה משפיעים על מספר הפירות, גודלם ואיכות הקליפה. אספקתם בסוף העונה תבטיח פתיחת עונה מאוזנת.
מומלץ ליישם 0.1 ליטר/ד Zintrac700 ו-0.2 ליטר/ד Bortrac150.
יש לרסס לפני הפריחה ובנפילת עלי הכותרת.
במקרה של מחסור באבץ שמתבטא בעלים קטנים וצפופים בקצוות הענפים ניתן לשפר באמצעות ריסוסי אבצאון 0.2%. יש לרסס שלושה ריסוסים בהפרש של 10 ימים בין ריסוס לריסוס.

סידן – תפוח שנקטף במטרה לאחסנו בקירור לאורך זמן, יש לרסס בסידן, כדי לצמצם את פגעי תופעת הגומה המרה. חשוב לתת סידן כבר משלב הפקעים ובמשך כל תקופת הגידול של הפרי. מומלץ לספק לעץ כ-1.75 ק”ג סידן לדונם.
יש לרסס 100-150 ליטר לדונם קלניט 150 בריכוז 1%. להתחיל בתחילת יוני ולאחר מכן כל 10-7 ימים מהטיפול הראשון. בזנים גאלה ופינק בסך הכול ארבעה טיפולים, בכל שאר הזנים – שישה טיפולים.

ביוסטימולנטים

דילול פרחים בשלב הפריחה והסרת חנטים בשלב מוקדם משמשים להפחתת עומס היבול הצפוי על העץ, לקבלת פרי גדול ואיכותי ולצמצום הסירוגיות במהלך השנים. למווסתי צמיחה כדוגמת אוקסין, המיועד לדילול פרי, מומלץ להוסיף ביוסטימולנטים המכילים אצות, כדוגמת גומד, ספיר ופרל (שמכיל גם סידן), ומיועדים לריסוס עלוותי.

 

דרישות נוטריאנטים

הערכת ספיגת נוטריאנטים (ק”ג/טון):

שנה	N	P2O5	K2O	MgO	SO3	CaO
שנה ראשונה	48	48	36	6	3	48
שנה שנייה	42	48	63	9	4.5	36
שנה שלישית	70	60	110	12.5	9	40
ייצור	100	90	220	40	30	110
(45 טון)

חודש	שלב פיזיולוגי	N (ק"ג/הקטר)	P2O5 (ק"ג/הקטר)	K2O (ק"ג/הקטר)
פברואר	תרדמה	10	15	20
מרס	הנצת הפרחים	15	15	20
אפריל	חנטת הפרי	15	20	40
מאי	התפתחות הפרי והנצת הניצנים	20	15	40
יוני	התפתחות פירות והתפתחות וגטטיבית	10	10	40
יולי	התפתחות פירות והתפתחות וגטטיבית	5	5	40
אוגוסט	תחילת האסיף	5	5	10
ספטמבר	סוף האסיף	10	5
אוקטובר	סוף האסיף	10
סה"כ יישום	(ק"ג/הקטר)	100	90	210

הדינמיקה של ספיגת נוטריאנטים במהלך עונת יבול תפוח עץ

תסמיני מחסור בנוטריאנטים

נוטריאנט	תיאור
חנקן	זהו היסוד המינרלי החשוב ביותר בהזנת צמחים. הוא אחד המרכיבים של חומצות אמינו, חלבונים וחומצות גרעין, ולכן הוא חיוני בגדילה, בשלב חלוקת התאים וגם בשלב ההתארכות. הוא מהווה חלק ממולקולת הכלורופיל, המשפיע ישירות על הפוטוסינתזה, מכיוון שהוא חלק מהאנזים רוביסקו, הממלא תפקיד בסיסי במחזור קיבוע הפחמן הדו חמצני בעלה. הספקה ​​בלתי מספקת של חנקן מעכבת את במידה רבה את התפתחות הגידול והגעתו לשלב התנובה, ובמקרה של עץ מניב, הוא אינו משיג התחדשות זריזה עץ הפרי לעונה הבאה.
אשלגן	תפקידו העיקרי של האשלגן קשור ישירות לאיכות ולתנובה. רמות אשלגן מוגדלות משפרות את איכות היבול וכמותו. התפקידים העיקריים של אשלגן הם: סינתזת חלבון, תהליכי פוטוסינתזה והובלת סוכר מהעלים אל הפירות.
זרחן	התפקיד העיקרי של הזרחן הוא מבני, כלומר הוא מהווה חלק מ-ATP. תרכובות אלו אוגרות את האנרגיה שנוצרת בתהליך הפוטוסינתזה ומשחררות אותה באתרים ספציפיים בצמח שבהם היא נדרשת. הן חיוניות בכל התהליכים שבהם מתקיימת חלוקת תאים פעילה, כגון בזמן התפתחות השורשים ובפריחה.
סידן	חיוני להיווצרות מבנה הצמח ודופן התא. חשוב לתפקוד תקין של מנגנוני ספיגה וכן למניעת בריחה של יסודות אל מחוץ לתאים. הוא גם ממלא תפקיד מרכזי במנגנוני ההגנה של הצמח, המסייעים לו לזהות גורמי סכנה חיצוניים ולהגיב להם.