המלצות הזנה בגידול כרמי גפן
המלצות הזנה בגידול כרמי גפן
כל מה שצריך לדעת על דישון של גפן ושל כרם גפנים, שיטת הפעולה הטובה ביותר, מוצרים מתאימים, ניסויי שדה ועוד.
המלצות לגידול גפן יין וכרמים (Vitis vinifera)
-
קרקעות: גפנים יכולות להסתגל למגוון רחב של סוגי קרקע, ואם עומק הקרקע, המרקם שלה ותנאי המים מתאימים, הן ישרדו ויניבו יבולים מסחריים גם בקרקעות המתאפיינות בפוריות ירודה. גפנים זקוקות לקרקע מנוקזת היטב.
-
בקרקעות בעלות pH גבוה (מעל 7.5) עלול להופיע מחסור בזרחן וגם במיקרו-נוטריאנטים נוספים, כגון ברזל.
-
אם האדמה עמוקה במידה מספקת, ניתן לשתול דשא בין השורות כדי למנוע סחיפה וגדילה של עשבים שוטים.
-
בחירת אתר: מיקרו אקלים מקומי ממלא תפקיד חשוב בהצלחה של שתילת גפנים באתר ספציפי. התכונה החשובה ביותר היא אוויר קר וניקוז.
-
גורמים נוספים שיש להביא בחשבון בעת בחירת אתר הגידול הם אור שמש מלא זמין והגנה מרוחות חזקות וברד.
-
גפני יין דורשות בדרך כלל אקלים חם ויבש, כלומר ימים חמים, לילות קרירים ולחות נמוכה. תנאים אלה מסייעים בדרך כלל לתנובה של ענבים איכותיים.
-
העונה באתר הגידול חייבת להיות ארוכה במידה מספקת כדי לאפשר הבשלה של הפרי וגם של החלקים הצמחיים של הגפן. הצמח זקוק לכמות מספקת של חום כדי להבשיל את הפרי ולפתח את החלקים הצמחיים.
-
החורף חייב להיות ארוך וקר במידה מספקת כדי להבטיח שהגפן תעבור תקופת תרדמה נאותה. הכפור של סוף האביב מהווה איום על הניצנים הרכים עקב רגישותם לטמפרטורות קיפאון שעלולות להזיק לאשכולות ולהשמיד אותם.
-
נדרשת כמות מספקת של שעות שמש כדי להבטיח פוטוסינתזה שתספק פחמימות לצורך גדילת הגפן והבשלת הפרי.
-
גשם כבד ואפילו קל בתקופת ההבשלה עלול לגרום למחלות שונות בגפן.
-
השקיה בטפטוף היא פתרון אופטימלי להספקת המים בגידול גפנים. כיום זוהי שיטת ההשקיה העיקרית בסביבות צמיחה אינטנסיביות. היא מאפשרת תקופות גידול ארוכות יותר, איכות פרי משופרת ותנובה גבוהה יותר. עם זאת, היא אינה מותרת בכל הטריטוריות, במיוחד כאשר יש על אזור הגידול חלה הגדרת איכות (Protected Geographical Indication).
דרישות נוטריאנטים
גפנים אינן סובלות במיוחד ממחסור במינרלים ודרישת הנוטריאנטים הצמחיים שלהן נמוכה יותר לעומת עצי פרי רבים אחרים.
דישון בזרחן, באשלגן ובגיר צריכים להתבסס על בדיקות קרקע ותוצאות ניתוח של עלים.
יש ליישם דשן חנקני בתקופות של ספיגה פעילה, כדי למזער דלדול עקב שטיפת הקרקע.
התהליך כולל את התקופה מהופעת הניצנים ועד שלב הבֹּחַל, ואם לא התרחשה נשירת עלים, מיד לאחר הבציר.
מחזורי דישון רבים של חנקן עדיפים על פני דישון רחב היקף אחד בעונת האביב. הגפנים מגיבות באופן שווה לרוב צורות הדשן החנקני.
הדינמיקה של ספיגת נוטריאנטים במהלך עונת יבול בכרמים
ניתן להבחין בדפוסים הדינמיים הבאים בתרשים שלעיל:
- ספיגת החנקן נמוכה יחסית בתחילת העונה, היא עולה באופן חד עד חנטת הפרי ואז יורדת באופן חד עד הבציר, ושוב עולה באופן חד לאחר הבציר.
- ספיגת הזרחן מתנהגת בצורה דומה, אך הוא עולה רק לאחר הבציר
- קצב ספיגת האשלגן מתחיל בנקודה הגבוהה ביותר לעומת אלה המתוארים לעיל, יורד בתלילות עד הבציר ועולה שוב במידה מועטה לאחר הבציר
תפקיד הנוטריאנטים
חנקן
מעודד רמות תנובה גבוהות ותורם לצמיחה וגטטיבית של הגידול.
ממלא תפקיד מפתח בסינתזה של חלבונים המעורבים ישירות בצמיחה ובתנובה.
זרחן
מעודד התפתחות של מערכת שורשים בריאה. תנאי מוקדם לפריחה ולפיכך מספר הפירות והשתמרותם.
חיוני לניהול אנרגיה נאות בצמח. משפר את התחלקות התאים.
אשלגן
משפר את הובלת הסוכרים אל הפרי. קופקטור (גורם משלים) של עשרות אנזימים. מסדיר את ניהול המים, בעיקר באמצעות ויסות הפיוניות.
מגדיל את תכולת הסוכר בפרי. מפחית את הרגישות לסוגים רבים של עקות אביוטיות וביוטיות. משפר את עומק הצבע הירוק של הפרי, את מוצקות בשר הפרי, הצורה והתנובה הכללית.
סידן
משפר את יציבות דופן התא, ולפיכך מקנה לצמח מבנה חזק ועמידות בפני מחלות.
כמות הולמת של סידן מונעת את רקבון העוקץ – BER (blossom-end rot). הוא גם משפר את אורך חיי המדף של הפרי.
מגנזיום
אטום המגנזיום הוא החלק המרכזי של מולקולת הכלורופיל, הממלאת תפקיד מפתח בפוטוסינתזה. מגביר את ניצול הברזל.
נושא את הזרחן בצמח. משמש גם כמפעיל אנזימים וגם כמרכיב באנזימים רבים. מסייע בהשגת צבע ירוק עמוק לפרי.
ברזל
חיוני לסינתזה של חלבונים וכלורופיל. גורם חשוב באנזימים רבים, קשור למערכות העברת אנרגיה ונשימה.
מנגן
טרנסלוקציה (התקה) של סוכרים ופחמימות. האבקה ויצירת זרעים. חלוקת תאים ויצירת דופן התא, בהקשר של ספיגה וניצול של סידן.
אבץ
יצירת אוקסין, הורמון גדילה חיוני. מעודד סינתזה של חלבונים וכלורופיל. דרוש ליצירת עמילן והתפתחות נאותה של השורש.
נחושת
קשורה במטבוליזם של חנקן ופחמימות. זרז בתהליכי הפוטוסינתזה והנשימה. נמצא באנזימים המעורבים בבנייה של חומצות אמינו והפיכתן לחלבונים.
מוליבדן
ממלא תפקיד חשוב בפעילות של ניטרט רדוקטאז, הפיכת ניטרטים לחומצות אמינו. המרה של זרחן אנאורגני לצורות אורגניות.
תסמיני מחסור בנוטריאנטים
נוטריאנט | תיאור |
חנקן | עלים בוגרים: קטנים באופן אחיד, בצבע ירוק בהיר או צהוב, בכל חלקי הגפן. |
• צמיחת שריגים: איטית ונפסקת באמצע הקיץ | |
• פרקים: קצרים | |
• הבשלת הפרי: מוקדמת | |
• איכות הפרי: נמוכה, כולל צבע דל בזנים האדומים | |
• חנקן כולל בפטוטרת בעת הפריחה: פחות מ-1%; חנקן בצורת ניטרט בפטוטרת בעת הפריחה: פחות מ-350 חל"מ | |
מקור: Christensen | |
זרחן | • לצמחים הסובלים מחוסר זרחן יש שורשים חלשים, הם מעוכבי התפתחות ועליהם קטנים, ירוקים כהים או חומים. |
• חנטת פרי מופחתת, דבר הפוגע בתפוקה. | |
• המחסור בזרחן נפוץ ביותר כאשר ה-pH של קרקע נמוך מדי (קטן מ-5.5) או גבוה מדי (מעל 7.0). | |
מקור: Christensen | |
אשלגן | • העלים הישנים הם הרגישים ביותר, הם מפגינים כלורוזה בשוליים, ובמקרים חמורים שולי העלים מתים. |
• צבע ירוק כהה עמום מופיע על העלים. באמצע הקיץ עד סופו, העלים עשויים לקבל גוון ברונזה, במיוחד בצד ההדליה הפונה מערבה. חלק מהעלים עלולים לפתח כתמים כהים קטנים או גדולים. | |
• מחסור באשלגן עלול להחמיר עקב יישום של אבן גיר דולומיטית, שנעשה במטרה להעלות את ה-pH ולהעשיר את הקרקע במגנזיום. | |
• מחסור חמור באשלגן מפחית את חיוניות הצמח, גודל הענבים ותנובת היבול. | |
מקור: Christensen | |
מגנזיום | • הצהבה של העלים המבוגרים, מתחילה בין העורקים הראשיים, תוך קיום של גבול ירוק צר. הכלורוזה בין עורקי העלה מופיעה תחילה בצורת כתמים גדולים מפוזרים. העלים הצעירים מושפעים במידה פחותה. אם המחסור אינו חמור, הוא לא מתגלה עד סוף הקיץ. |
• ייתכן שעלי קצה צעירים לא יפגינו לעולם את תסמיני המחלה, אלא רק כאשר המצב קיצוני בכל חלקי הצמח. | |
• התנובות מופחתות. | |
• מחסור במגנזיום עלול להפחית את התנובה ולעכב את ההבשלה אם הכלורוזה בעלים מחמירה במידה שיש בה כדי לעכב את הפוטוסינתזה. | |
• המחסור מתגלה בעיקר בחלקות שבהן ה-pH קטן מ-5.5 ובחלקות שמקבלות דישון חנקן, סידן או אשלגן בשיעורים גבוהים, בקרקעות קלות ובשנים שחונות. | |
מקור Dami & al., Ohio,2005 | |
ברזל | • הצהבה בהירה בין העורקים מופיעה תחילה בעלים צעירים יותר. כל שאר העלים נותרים ירוקים כהים. |
• הפחתה בצמיחת הנצרים ובתנובה. | |
• צמחים הסובלים ממחסור בברזל מצהיבים והתפתחותם מתעכבת. | |
• התופעה נראית לרוב בצמחים הגדלים בקרקעות אלקליות (pH גדול מ-7.0) או גיריות. היא נגרמת גם עקב טיפול העלאה של רמת הסידן, ניקוז לקוי או ריכוז גבוה של יונים מתכתיים באדמה או בתמיסת הנוטריאנטים. | |
מקור: Christensen | |
מנגן | • התסמינים מופיעים באמצע הקיץ עד סופו, כגון כלורוזה בין עורקי העלה, או הצהבה של העלים הבסיסיים. |
• מאחר שמחסור במנגן משפיע רק על העלים המבוגרים שפעילים פחות מבחינה פוטוסינתטית, הפסדי תנובה כתוצאה ממחסור במנגן אינם מדאיגים בדרך כלל. | |
• מחסור במנגן קורה בקרקעות בעלות pH גדול מ-7 ובקרקעות חוליות, סידניות או גיריות יתר על המידה. | |
מוליבדן | • עלים מבוגרים יותר נפגעים תחילה בתופעות כגון כמו כלורוזה בגוון לבנבן-שזוף בין העורקים, מלווה בצריבה בשולי העלים במקרים חמורים, ובהמשך מוות של רקמת השוליים. |
• התפתחות הצמחים מתעכבת. | |
אבץ | • העלים הצעירים מצהיבים ונוטים להיות קטנים. |
• הצהבה בין העורקים דומה לזו שנגרמת עקב מחסור בברזל. | |
• השפעה שלילית על צימוח חדש, פרקים קצרים יותר המצמיחים נצרים מעוכבי התפתחות. | |
• העלים המבוגרים מפגינים בתחילה כלורוזה בין עורקית בגוון צהבהב-ירוק, ומפתחים בהמשך צבע צהוב-לבנבן. שוליים הירוקים של העורקים נשמרים. | |
• מעט מאוד פרחים שעלולים להיות עקרים. | |
• אשכולות קמלים עם פירות זעירים ולא בשלים |
מחסור בחנקן מחסור בזרחן
מחסור באשלגן מחסור במגנזיום
מחסור במנגן מחסור בברזל
תסמיני מחסור באבץ
שיטות דישון
יישום קרקע
יש ליישם חנקן בטווח של 30 עד 60 ס”מ מהגפן בפסים (banding) ובהצנעה קרובה (immediate disking), או על ידי הדשיה. במקרה של צורך בדישון חנקן, יישום שנתי של 35 עד 60 ק”ג/הקטר של חנקן צרוף בקרקעות חמרה חוליות, הוא נקודת מוצא הולמת לכרמים בוגרים. כרמים צעירים (עונת גידול ראשונה ושנייה) הזקוקים לדישון חנקן, זקוקים בדרך כלל ל-30 ק”ג/הקטר של חנקן צרוף.
דישון באמצעות השקיה בטפטוף בשדות פתוחים וניהול מוגן
בגלל הפופולריות הרבה של השקיה בטפטוף של גידול זה, הדישון נעשה בדרך כלל על ידי הדשיה, באמצעות דשנים מסיסים היטב והתאמת יחסי N-P-K-Ca-Mg בהתאם לצורכי הגידול בשלבי הצמיחה השונים.
הזנה דרך העלווה
ריסוס עלווה המבוצע כיאות, מתמקד בדרך כלל במיקרו-נוטריאנטים ויש בו כדי להועיל. לפני יישום תרסיס נוטריאנטי כלשהו, יש לבצע ניתוח פטוטרת מעבדתי בעלים מושפעים ובעלים בריאים וכן ניתוח קרקע. הדבר יכול לסייע לקבל החלטה מושכלת המבוססת על ראיות ולא רק על תסמינים חזותיים. ניתן למלא מחסור באבץ על ידי יישום תרסיס עלווה 2–3 שבועות לפני הפריחה. מכיוון שהברזל אינו נייד בצמחים, יש לרסס רק עלווה קיימת. אם הכלורוזה חמורה ומתמידה, ייתכן צורך ביישום חוזר במרווחים של 10–20 יום.
כרם בבורגונדי
ענבי מונייה בחבל שמפאן לפני סגירת האשכולות.

ענבים ליין לבן

ענבים ליין אדום
שאלות ותשובות
להלן כמה שאלות נפוצות שקיבלנו מחקלאים בנוגע לגידול גפנים.
-
שלב השתילה הוא זמן חשוב בכל הנוגע לדישון. הוא מצריך במיוחד כמויות גדולות של אשלגן, מגנזיום וזרחן. כאשר הצמח מניב, מתרחשת ספיגה רבה של נוטריאנטים, ולכן יש להוסיף לגפן מדי שנה מינונים מסוימים של N, P, K ו-Mg.
-
כל אחת מהשיטות טובה. באזורים מסוימים, השקיה אינה מותרת ולכן יש לבחור בדשן מוצק או בריסוס עלווה. השקיה בטפטוף, אם מתאפשרת, עשויה להיות הדרך הטובה ביותר לספק את צורכי הגידול.
-
בדרך כלל, היחס K/Mg בקרקע לגידול ענבי יין צריך להיות בין 2 ל-3, ודשן כגון פוליסולפט שומר על יחס זה.
-
הספקת אשלגן בצמח מבטיחה יבול מספק ותכולת סוכר טובה. פוליסולפט מבטיח זמינות של נוטריאנטים אלה לאורך כל מחזור הגידול.
-
האפקט העיקרי יהיה הצהבה של הצמח והפחתת הפוטוסינתזה, ולכן הענבים לא שייווצרו לא יכילו את כל התרכובות הדרושות ליצירת יין טוב. פוליסולפט מבטיח זמינות של נוטריאנטים אלה לאורך כל מחזור הגידול.