המלצות הזנה בגידול בננה

בננה – מידע כללי

מוצא הבננה בדרום-מזרח אסיה, שם הייתה צמח תרבות לפני אלפי שנים, מה שהופך אותה לאחד הגידולים החקלאיים העתיקים ביותר. משם נפוצה הבננה תחילה לים התיכון ולאפריקה, ובהמשך לאמריקה ולשאר העולם.

צמח הבננה הוא טרופי מובהק, ומעדיף טמפרטורות שאינן גבוהות או נמוכות מדי. הטמפרטורה המועדפת על צמחי הבננה היא 27 מעלות צלזיוס. הצמח רגיש מאוד לטמפרטורות נמוכות, שמעכבות את התפתחותו ועלולות להמיתו בתנאים של קרה. בארצות סובטרופיות, שבהן תנאי אקלים חורפי קר, מגדלים לרוב בננות בבתי רשת, ואלה מקלים על הצמח את ההתמודדות עם הקור.

מטע הבננות מורכב מ”בתים” שבכל אחד מהם 2-4 שתילי/עצי בננה. הבננה מוגדרת כעשב, ולא עץ, ואינה צומחת סביב גזע מעוצה כמו עצים רגילים, אלא סביב גבעול מעובה ובשרני, שמכונה “גזעול”. הגזעול גדל מתוך פקעת בקרקע, השולחת קני שורש (“עיקר”) ומצמיחה נצרים, מהם מתפתחים הגזעולים. כל גזעול חי כשנה וחצי ומניב אשכול בננות אחד. לאחר מותו גדל גזעול חדש מאותה הפקעת בתהליך מחזורי. קבוצה של שניים עד ארבעה צמחי בננה שמקורם מאם אחת נקראת “קן” ועשויה לחיות שנים רבות. הגזעול מצמיח תפרחות שמהן בוקעים אשכולות הבננה. האשכול בנוי שורות-שורות של פרחי נקבה הגדלים בקבוצות (כפות) וחלקו פרחי זכר. בקצה האשכול פקע גדול דמוי בצל, העשוי עלים צבעוניים ונקרא ענבל. הבננה נקטפת באשכולות שלמים, כשהפרי מתעגל ומגיע לגודל סביר, אך עדיין בצבע ירוק-כהה. הפרי מוכן לאכילה כשהוא מתרכך מעט וצבע הקליפה הופך צהוב.

ערכים תזונתיים

הבננה נחשבת פרי מתוק וטעים לרוב האנשים. היא רכה וקלה לעיכול ולכן מתאימה במיוחד לתינוקות וקשישים. היא מכילה אנרגיה זמינה ולכן מתאימה לאכילה לפני פעילות גופנית, ואכן, מקובל לכנות אותה “פצצת אנרגיה צהובה”. היא עשירה בפיטוסטרולים המאזנים את רמות הכולסטרול בדם ולכן מומלצת במצבי מחלות לב וכלי דם. היא מכילה כמות גבוהה של אשלגן ומגנזיום, והודות לכך מסייעת במניעת לחץ דם גבוה. בננה אחת מכילה כ-70 קלוריות בלבד.

גידול בננות בישראל

ישראל נמצאת כמעט מחוץ לתחום הגידול האופטימלי של הבננה, ולמרות זאת, גידול הבננה בארץ נפוץ כבר מאות שנים והיא נחשבת אחד הפירות הנפוצים ביותר בשוקי הארץ. בעבר גידלו בארץ רק את הזן קוונדיש ננסי. משנות השבעים מגדלים גם את הזן זיו, הידוע בעולם בשם ויליאמס, ובתחילת שנות השמונים הגיע לישראל הזן גרנד נין, שהפך לזן העיקרי והאיכותי בישראל, בזכות עמידותו לתנאי האקלים והקרקע המקומיים, התנובה הגבוהה והיציבה שלו והפרי הגדול יחסית והמתוק. מגדלי הבננות בארץ נעזרים רבות בשיטות אגרוטכניות מתקדמות להתמודדות עם תנאי מזג האוויר, המים והמחלות.

כל יבול הבננות משווק בארץ. השיווק נמשך רוב חודשי השנה ומגיע לשיאו בחורף ובאביב. אזורי הגידול העיקריים הם הגליל המערבי, חוף הכרמל ועמק הירדן, שבהם הלחות והחום גבוהים והסיכוי לקרה נמוך. בשטחים אלה מגדלים כ-32 אלף דונם, ושטחים נוספים נמצאים בעוטף עזה ובאזור שאן-חרוד. סך כל שטחי הבננות בארץ מניבים כ-200 אלף טון בננות בשנה.

גידול בננות – שלב אחרי שלב

שלב 1: שתילים

ניתן לרכוש שתילים שמקורם בתרביות רקמה במשתלות בעלות מוניטין או מייצור עצמי אצל של מגדלי פירות מנוסים.

שלב 2: שתילה

כדי ליצור חלקות גידול סטנדרטיות ולייעל את ניהול הגידול, יש להפריד את השתילים בצורה נאותה. בגומות שבהן לא התפתחו שתילים יש לשתול שתילים חדשים 30 עד 40 יום לאחר השתילה המקורית.

שלב 3: ניהול הגידול

• יש לבצע הדברת עשבים במיוחד בשלבים הראשונים.
• הדילול מיועד להרחיק עודף נצרים מפקעת, להשאיר נצר בן אחד לכל צמח, ומאוחר יותר – את הנצר הנכד. כל פקעת יוצרת בדרך כלל שלושה צמחים: אב, בן ונכד.
• הסרת העלים היא הרחקת עלים קרועים, יבשים, נגועים במחלות, ואפילו כאלה שגורמים נזק לאשכול. פעולה זו משפרת את התפתחות הניצנים, מפחיתה את התפשטות המחלות, משפרת את האוורור והחשיפה לאור ומקלה את הקטיף.

שלב 4: הרחקת הלב והפרחים

יש להרחיק את ‘לב’ הבננה 10 עד 20 ס”מ מתחת לתפרחת האחרונה זמן קצר לאחר הפתיחה. פעולה זו מאיצה את התפתחות האשכול, משפרת את איכות הפרי ומפחיתה את היקף המזיקים. יש להרחיק פרחים זמן קצר לאחר הרחקת ה’לב’ ורק בזנים עם פרחים זכריים מתמידים מתחת לאשכול האחרון כדי להפחית גם את היקף המזיקים.

שלב 5: עיטוף האשכול

פעולה זו מגנה על הפירות מפני מזיקים ונזק פיזי ומאיצה ומאזנת את התפתחות האשכול. יש לבצע אותה לאחר הסרת ה’לב’, הפרחים הזכריים והאשכול האחרון.

יש ליישם דשן בהתאם לשלב הגידול ועל סמך תכולת המינרלים בקרקע, מיצוי נוטריאנטים ותנאי מזג האוויר.

יישום הדשן מתבצע ממרץ עד סוף נובמבר.היישום נעשה בהדשייה עם דשנים נוזליים כדוגמאת עידית או שרית (במידה ומומלצת תוספת מיקרונוטריינטים) עם זאת, שימוש בדשנים בשחרור איטי או הדרגתי מאפשר להפחית את מספר היישומים ואפשר לצפות להשפעה חיובית על התנובה, האיכות והרווחיות.

להשגת תנובה בינונית עד גבוהה, בתוספת מיקורונטיריינטים לרמות יבול גבוהות
N-40, P2O5-6, K2O-60, CaO-13, MgO-6 ו-S בהתאמה, בתוספת שיעור סביר של מיקרונוטריאנטים בהתאם לרמות התנובה של כל חווה.

מומלץ לגדל צמחי בננה בשמש מלאה עד חצי צל במקום מוגן

צמחי בננה זקוקים לקרקע פורייה, לחה אך מנוקזת היטב

דרישות נוטריאנטים

הערכת קליטת נוטריאנטים (ק”ג/טון):

	N	P2O5	K2O	MgO	SO3	CaO
פירות	189	29	778	49	50	101
גזעול	199	27	660	76	77	126

50 טון/הקטר פרי טרי ב-2000 צמחים/הקטר

מקור: IPI Bulletin 7 – Fertilizing for High Yield – Banana (1989).

הדינמיקה של קליטת נוטריאנטים במהלך עונת יבול הבננות

	יבולים שנאספו (ק"ג/טון פ"ט*)	יבולים שנאספו (ק"ג/הקטר) 40 טון פ"ט*	יבולים שנאספו (ק"ג/הקטר) 40 טון פ"ט*
N	7.1	284	426
P2O5	0.58	23	35
K2O	20.21	808	1213
MgO	1.6	238	356
SO3	1.52	64	96
CaO	5.94	61	91

* פ”ט = פרי טרי

מקור: Research Data INIAP-IPI (2020)

תפקיד הנוטריאנטים

	N	P2O5	K2O	MgO	SO3	CaO
מאפייני התנובה:
תנובה	+	+	+	+	+	+
משקל האשכול	+	+	+	+
כפות/אשכול	+		+
פירות/כף			+
מספר הפירות			+
משקל הפרי			+
קוטר הפרי			+
משקל הפרי			+
מאפייני איכות:
עמילן	+	+	+
סוכרים			+
חומצה	+		+
יחס סוכר/חומצה			+
כלל המוצקים המסיסים	+		+
חומצה אסקורבית (ויטמין C)			+
בעיות בקליפה						-

+ = שיפור; – = הפחתה;

מקור: Banana Crop Guide, Haifa.

תסמיני מחסור בנוטריאנטים

נוטריאנט	תיאור
חנקן	תסמיני מחסור מופיעים במהירות, בו-זמנית בעלים הצעירים והבוגרים.
	העלים הופכים קטנים מאוד וצבעם ירוק חיוור.
	העורק המרכזי, הפטוטרות ונדני העלים מקבלים צבע ורוד אדמדם, קצב יצירת העלים יורד באופן ניכר. המרחק בין עלים עוקבים מצטמצם, דבר הנותן לצמח 'מראה שושנת'; צמיחה לקויה המובילה לצמח מעוכב התפתחות. אשכולות הפרי קטנים, מספר האשכולות מצומצם.
	מקור: Rahul Mane B.Sc.
זרחן	חיוניות מופחתת, צמיחה מעוכבת והתפתחות שורשים לקויה, השוליים של 4 עד 5 העלים המבוגרים ביותר הופכים כלורוטיים. בתנאי מחסור חמור בזרחן, העלים מפתחים כתמים חומים-סגולים שבסופו של דבר הופכים לנמק בצורת 'שיני מסור'. העלים המושפעים מסתלסלים והפטוטרות נשברות, העלים הצעירים מקבלים צבע ירוק-כחלחל כהה. הבשלת הפרי מעוכבת
אשלגן	תסמיני מחסור באשלגן מופיעים בדרך כלל בזמן הפריחה.
	הופעה מהירה של צבע כתום / צהוב בעלים מבוגרים אשר מתייבשים ומתים לאחר מכן; לעיתים קרובות, העורק המרכזי של עלים אלה מתכופף או נשבר בשני שליש מאורכו, דבר הגורם לעלה לפנות כלפי מטה.
	הצמחים יוצרים עלים קטנים, הפריחה מעוכבת. אשכולות מוקטנים, תסמין זה נראה לפני ההשפעה על גדילת הצמח.
סידן	התסמינים מופיעים בעלים הצעירים יותר עקב ניידות נמוכה של סידן לתוך הצמח, בדרך כלל לאחר הלבלוב, או כתוצאה מיישום לא מאוזן של אשלגן.
	כלורוזה בין העורקים קרוב לשולי העלה. 'עלה מסמר'- דפורמציה או היעדר טרף, הפרי נסדק בקלות עם הבשלתו, הפרי מתכופף ומקבל צורה קעורה. קוטר הפרי וביומסה פוחתים.
מגנזיום	כלורוזה של שולי העלה בעלים מבוגרים. ההצהבה מגיעה כלפי העורק המרכזי, וליד העורק המרכזי נותר פס ירוק. הכלורוזה חמורה יותר בעלים החשופים ישירות לאור השמש, פספוס סגול בפטוטרות.
	היפרדות של נדן העלה מהגזעול. גובה הצמח מצומצם, הפירות לא מבשילים כיאות ומאבדים את הטעם.
גופרית	התסמינים דומים לאלה של מחסור בחנקן, אך הכלורוזה אחידה וגורפת בכל הצמח, כולל בעלים הצעירים. עלה הלב מלבין, וטרפי העלים האחרים מתרככים מאוד ונקרעים בקלות. העלים מתעבים ומתקמטים, מחסור מתקדם מביא לעיכוב גדילה של הצמח.

מקור: https://vikaspedia.in