המלצות הזנה בגידול אבוקדו

תנאי קרקע ואקלים מיטביים לגידול אבוקדו

האבוקדו יכול לגדול בקרקעות מסוגים שונים, בתנאי שהן מאווררות ומנוקזות היטב. מומלצת נטיעה בגדודיות לשיפור ניקוז שכבת הקרקע העליונה. pH הקרקע רצוי שיהיה חומצי במקצת. האבוקדו רגיש למליחות ולכן רצוי שמי ההשקיה יהיו בעלי מליחות נמוכה.

שורשי האבוקדו, בנוסף לרגישות לגיר ולמליחות, רגישים גם למחסורים בחמצן. האבוקדו הוא בעל שורשים רדודים הפעילים כל השנה. יותר מ-80% מהשורשים נמצאים עד עומק 1.5 מטר. השקיה תכופה מעלה את בית השורשים לשכבת הקרקע העליונה. ה-pH האופטימלי לגידול אבוקדו הוא 6.0 עד 6.5.

האקלים המיטבי לגידול אבוקדו הוא אקלים טרופי וסוב-טרופי. בישראל אזור החוף הוא המתאים ביותר. עצי האבוקדו רגישים מאוד לקרה. באזורים קרים עלולה להיפגע התפתחות השורשים בחודשי החורף, כך שהשורשים הפגועים אינם יכולים לספק לצמח את דרישות ההזנה הגבוהות שלו במהלך האביב. גם בתנאי חום קיצוני עלולים להיגרם לעצים נזקים כמו נפילת חנטים.

מבין שלושת טיפוסי האבוקדו: מקסיקני, גוואטמלי ומערב-הודי, מיני האבוקדו הגדלים בישראל שייכים בעיקר לטיפוס הגוואטמלי, והם מסתגלים לתנאי האקלים בישראל. לרוב זני האבוקדו המבוקשים בשוק אין יכולת האבקה עצמית ולכן נוטעים לסירוגין בשטח זנים מפרים.

מחסורים בנוטריינטים באבוקדו

האבוקדו צורך את כל יסודות ההזנה. החנקן מרוכז בפירות, בעלים, בענפים ובשורשים. הזרחן ממוקם בעיקר בשורשים ובענפים, ואילו האשלגן ממוקם בעיקר בפירות ובענפים. תוספת מיקרו-אלמנטים חיונית לעץ.

אחד הגורמים שמגבילים את העלייה ביבול האבוקדו בישראל הוא נשירה של פרחים, חנטים ופירות באביב, הנגרמת ממחסור ביסודות ההזנה.

לדישון אבוקדו, אם כן, חשיבות עליונה והיא נקבעת לפי בדיקות עלים. דיגום העלים ייעשה במהלך אוקטובר ונובמבר.

יש לדגום עלים פנימיים מבוגרים ובריאים, מהצימוח החד-שנתי, בצד הצפוני של העץ, מענף שאינו נושא פרי.

איור מס’ 1: תפוצת יסודות ההזנה באברי הצמח השונים באבוקדו מהזן האס (מספרים אבסולוטיים)

איור מס’ 2: סטנדרט בדיקות עלים במדינות שונות

איור מס 3

לפניכם מאפיינים של נוטריינטים עיקריים ומחסורם באבוקדו

חנקן – לחנקן השפעה רבה על גדילה ויבול באבוקדו. בחורף עלולים עצי האבוקדו לסבול ממחסור בחנקן, כתוצאה מירידה בריכוזו בקרקע ושטיפתו אל מחוץ לבית השורשים.

זרחן – זרחן ידוע כמשפר של חיוניות פרחי האבוקדו, שיעור החנטה וכמות הצוף. להזנה משולבת בזרחן בתחילת הפריחה עשויה להיות תרומה רבה לחיוניות פרחי האבוקדו והאטרקטיביות שלהם לדבורים.

סידן – רמות נמוכות של סידן באבוקדו מקושרות לכמה מאפיינים לא רצויים: רגישות לנזקי קרה, הבשלה מהירה לאחר הקטיף וחיי מדף קצרים, שינוי צבע, ניקוד וכתמים חומים בציפה. לעתים מתעוררת בעיית פיזור סידן לא אחיד בפרי, בעיקר בין אזורים בוגרים וצעירים.

איור מס’ 4: סידן ואיכות הפרי

בורון – הבורון נמצא קשור בתהליכי ההפריה של האבוקדו. ריכוזו האופטימלי בעלים הוא 40-100 מ”ג/ק”ג. מחסור בבורון נחשב ריכוז קטן מ-25 מ”ג. סימפטומים של מחסור בבורון: הצהבה של עלים ועיוותם, עיבוי אזורים בענפים, עיכוב צימוח שורשים, פצעים בגזע ובענפים, צמצום חיוניות האבקה, פירות קטנים ומעוותים.

ברזל – מחסור בברזל נפוץ באבוקדו ומאפיין במיוחד מטעי אבוקדו שגדלים על קרקע גירנית ודושנו בחנקן חנקתי. קליטת החנקה בשורשים ושחרור הידרוסידים ו/או ביקרבונט, במטרה לשמור על איזון חשמלי, מובילים ליצירת סביבה בסיסית, הפוגעת בקליטת הברזל בצמח.

אוסף תמונות: תסמיני מחסור נוטריינטים באבוקדו

תכנית דישון שנתית לאבוקדו

תכנית דישון שנתית לאבוקדו תכלול מיד אחרי החורף מנת חנקן במטרה להעשיר את הקרקע בחנקן, ולאחר מכן דישון קבוע שיכיל את כל יסודות המאקרו וגם מיקרו-אלמנטים, בעיקר ברזל ואבץ.

לקביעת תכנית דישון מיטבית יש לבצע בדיקות עלים באבוקדו לפחות פעם בשנה, רצוי בתחילת הקטיף, בחודשים ספטמבר-אוקטובר.

המלצות לדישון אבוקדו

בהדשיית אבוקדו יש להעדיף דשנים שבהם מרכיב החנקן בצורת אמון. כאשר נדרש דישון חנקני בלבד רצוי לדשן באמון גופרתי חנקתי, שאותו ניתן לשלב עם יסודות קורט.

על תכנית הדישון לקחת בחשבון את איכות המים, המליחות ורמת החומציות.

שורשי האבוקדו קולטים נוטריינטים גם במהלך החורף, ולכן יש לספק דישון רצוף לאורך כל השנה, בהתאמה לתנאי הגידול וההשקיה.

מטעי האבוקדו משתנים בדרישות ההשקיה והדישון שלהם בהתאם למיקום הגיאוגרפי, צפיפות העצים, גודלם והיבול שהם נותנים. כמות המים השנתית לדונם נעה בין 700-1,200 קוב/דונם/שנה וכמות המאקרו-נוטריינטים 25-5-20 ק”ג/דונם/שנה.

הרכבי דשן לדוגמה:

שרון 5-1-5 עם תוספת יסודות קורט בכלאציה

נחשון 5-1-5

ברטיף פלוס (ברזל בכלאציה) 5-10 ליטר/דונם

אבצאון פעמיים במהלך האביב 1 ליטר/דונם

להדשיה ניתן להוסיף דישון עלוותי במצבים שבהם ההזנה דרך הקרקע אינה מספקת בדחיפות הרצויה מחסור מסוים, או כאשר יש יתרון מוכח בתגבור דרך העלווה ובהזנה של יסודות ההזנה ישירות לאתרי הפעולה שלהם: עלים, ניצני פריחה ופירות צעירים.