המלצות גידול והזנה של מלפפון חממה

מלפפון – מידע כללי

מלפפון, המוכר בשמו המדעי Cucumis sativus, הוא אחד הגידולים הנפוצים ביותר בעולם. גידול מלפפונים החל לפני אלפי שנים בתרבויות העתיקות של הודו וסין, משם התפשטו והפכו למרכיב מרכזי במטבחים בכל ברחבי העולם. גידולם המקיף תורם לצריכה המקומית ולשווקים המסחריים כאחד. הם ידועים במרקמם הפריך, בטעמם המרענן ובערכם התזונתי, ונחשבים תוספת מרעננת לסלטים, כריכים ומאכלים שונים, תכונה שהופכת אותם למרכיב עיקרי במטבח ולבחירה פופולרית בקרב הצרכנים.

מאפייני הצמח

המלפפון, הנמנה עם משפחת הדלועים, הוא צמח משתרע או מטפס חד שנתי עשבוני. מערכת השורשים שלו כוללת שורש עיקרי אנכי המגיע לעומק של חצי מטר ומערכת שורשים אופקית מקבילה לפני השטח המגיעה לעומק של 10 ס”מ.
משך הגידול כ-70 יום. הפרי הראשון מופיע כחמישה שבועות לאחר השתילה, ובשל לשיווק 10-20 יום לאחר הפריחה.
רוב הזנים המיועדים לבתי צמיחה הם נקביים פרתנוקרפיים ואינם צריכים האבקה, מה שמאפשר לגדל אותם בתנאים מבוקרים ולקבל יבול אחיד ואיכותי.

גידול מלפפונים בישראל

גידול המלפפונים בישראל נפוץ בכל רחבי הארץ, והוא חלק חשוב מהחקלאות הישראלית. הודות למעבר לבתי גידול, יכולים החקלאים לגדל מלפפונים לאורך כל השנה, בכמה מחזורי גידול. 60%-70% מהתוצרת המקומית גדלים באזור עמק חפר, ובפרט במושב אחיטוב, שהפך מעצמת גידול מלפפונים.
תהליך הגידול כולל עבודה אינטנסיבית של השקיה, הדברה ותחזוקה, תוך דגש על שמירה על איכות ובקרת מזיקים. בשל הביקוש הרב למלפפונים טריים, החקלאים משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות להגדיל את היבול ולשפר את איכות הפירות.
פעולות טיפוח אינטנסיביות בארץ ובעולם ושילוב זנים חדשים בניסויים ובגידול בתדירות גבוהה, מביאים לתחלופת זנים מהירה. כיום נעשה טיפוח של זנים בהתאם לעונות הגידול השונות ולתנאים הסביבתיים המשתנים מאזור לאזור ואף בין משק למשק באותו האזור.
הזנים העיקריים לפי עונות הגידול:

• חורף: ps-64, גלובל, קינגסטאר, דה לוקס.
• אביב: סניאל, רומי, בזלת, להב.
• קיץ: רומי, בזלת, להב, נונם, גונם.
• סתיו: דינגו, בזלת.

גידול מלפפון – שלב אחר שלב

המעבר לגידול מלפפונים בחממה לאורך כל השנה דורש התמודדות עם תנאי אקלים בלתי צפויים, לעתים קיצוניים, ועם מחלות שורש ונוף אופייניות לעונה ולתנאי הגידול.
במרבית השטחים מגדלים 3-2 מחזורים בשנה. למניעת הישנות מחלות קרקע ונוף יש להקפיד על ניקיון השטח, פינוי שרידי הצמחים מהגידול הקודם והרחקתם מאזור הגידול. מומלץ לחטא את חוטי ההדליה בתכשיר ®ChloRun או פריקליר.
לקראת עונת הגידול, מומלץ לבצע עיבוד מעמיק ולשפר את הניקוז.
חיפוי הקרקע ביריעת פוליאתילן שחור כלפי הקרקע-כסוף כלפי מעלה, תמנע התפתחות עשבייה, ותתרום לתוספת קרינה בעונות המעבר ולהפחתת הלחות באוויר החממה.
בעונת הקיץ רצוי להלבין את יריעות הגג להשגת רמת הצללה של כ-20%. לפני החורף יש לשטוף את יריעות הגג.

שתילה

שתי שיטות לשתילה: האחת – גידול בשורות נפרדות במרחק 150-130 ס”מ זו מזו ו-30-33 ס”מ בין הצמחים; והשנייה – בצמדי שורות לערוגה, המרחק בין צמד אחד לאחר: 180 ס”מ, והמרחק בין זוג שורות בערוגה: 50-40 ס”מ.
חדירת האור והאוורור טובים יותר בגידול בשורות נפרדות, וכך גם קצב הקטיף ויעילות הריסוס. עומד הצמחים לדונם לא יפחת מ-2,500 שתילים לדונם, בתנאי אוורור טובים ובעונות הגידול היבשות, ניתן להגדיל את עומד הצמחים ל-2,800 לדונם ולהרוויח תוספת ביבול.

עיצוב, הדליה והרכבת הצמח

צמחי מלפפון בחממה מעוצבים לגידול על ענף אחד מרכזי, למעט צמחי מלפפון מורכבים, שבהם צמח מורכב מפוצל לשני ענפי גידול ראשיים.
שימוש בצמחים מורכבים בעונת הסתיו ובעונת החורף מקנה לחקלאי אפשרות להימנע ממחלות שוכנות קרקע רבות, לקבל און צימוח והנבה טובים בטמפרטורות נמוכות, סבילות טובה יותר למליחות קרקע ולטמפרטורות נמוכות, ומשך הנבה ארוך יותר.

המלצות הגנת הצומח

מלפפונים בבית צמיחה עלולים להיפגע ממגוון נרחב של מזיקים ומחלות. המזיקים העיקריים הם אקרית אדומה מצויה ותריפסים (בעיקר תריפס הטבק), וכן כנימת עש הטבק, כנימות עלה, זחלי עשים ומנהרנים. בנוסף, הגידול סובל מכמה נגיפים, שהעיקרי שבהם הוא נגיף ה-CGMMV מקבוצת הטובמו (מועבר בזרעים, בשתילים, בקרקע ובאופן מכני), ואלה המועברים בעיקר על ידי כנימת עש הטבק.
מחלות הנוף החשובות בגידול הן מחלת הכשותית ומחלת הקימחון. לעתים נתקלים גם בדידימלה ובמחלות בקטריאליות. בחורף מופיעים גם קישיונה גדולה ועובש אפור (בוטריטיס), העלולים לפגוע בכל חלקי הצמח.
פגעי הקרקע החשובים בגידול מלפפונים הם פיתיום, נמטודות יוצרות עפצים ומחלת פוזריום, שגורמים לריקבון הגבעול והשורש של המלפפון. התדירות הגבוהה של הקטיפים בגידול זה, במיוחד בקיץ, מקשה מאוד על השימוש בתכשירי הדברה, ולכן יש לנקוט במגוון האמצעים הקיימים כדי לגדל פרי בריא וללא שאריות תכשירי הדברה.
רשתות 50 מש עשויות להפחית באופן ניכר את הנגיעות במזיקים מסוימים, אך אינן חוסמות מעבר של תריפסים ואקריות, אלא רק מפחיתות את כניסתם למבנה. שימוש ברשתות מחייב הקפדה על סגירה מיטבית של כל הפתחים והחורים, כולל דלתות כפולות.
לפני שתילת גידול חדש חשוב להקפיד על ניקיון המבנה והסביבה מעשבייה ומשאריות הגידול הקודם, העלולות להכיל מזיקים. כמו כן, כאשר מגדלים ברצף וללא הפסקה בין גידול לגידול, מומלץ לרסס את המבנה לפני השתילה כנגד מזיקים.
סניטציה היא נושא חשוב בגידולים חקלאיים בכלל, ובמלפפונים בפרט, ולכן כדאי לבצע את הפעולות שלהלן לצמצום הפגיעה ממזיקים וממחלות:

• מומלץ להסיר חלקי צמחים פגועים וחולים לשם הפחתת מקורות ההדבקה בחלקה.
• מומלץ להוציא מהחלקה את שאריות הגידול הקודם ולא לתחח אותן ולהצניען בקרקע, מחשש לאילוח הקרקע בפגעים שונים, כמו נמטודות יוצרות עפצים, חיידקים ונגיף ה,CGMMV- המועברים בקרקע ובשאריות צמחים.
• במעבר מגידול לגידול יש לרסס את המבנה ואת הציוד בתכשירי כלור מיוצב (®ChloRun /פריקליר) לקטילת פגעים, כולל פטריות, חיידקים ונגיפים.
• סדר העבודה בחממות השונות יהיה מהגידול הצעיר למבוגר, ולא להיפך, כדי למנוע את אילוח הגידול הצעיר בפגעים המופיעים בגידול המבוגר.

דרישות הזנה בגידול מלפפון

לגידולי מלפפון יש דרישות תזונתיות מוגדרות החיוניות לצמיחה בריאה ולפיתוח פירות. הם זקוקים לרמות נאותות של חנקן, זרחן ואשלגן, ומיקרו-אלמנטים נוספים כגון סידן ומגנזיום ממלאים תפקידים קריטיים בבריאות הצמח והיבול. דישון מאוזן וניטור קבוע של נוטריינטים בקרקע הם המפתח למענה ההולם את צורכי ההזנה של המלפפון.

רמת הנוטריינטים ח"מ (ppm) במי ההשקיה בשלבי הגידול השונים – מינונים עולים של הדשן שפר 5-3-8+3

המלצות דישון

• לשימוש בדשן מוצק (מסיס) מומלץ להשתמש בדשנים מסדרת נטע, בתוספת מיקרו-נוטריינטים. הרכב לדוגמה: נטע17-10-27+ME .
• דשן נוזלי בעל יחס מומלץ לדישון: שפר 5-3-8+3.
• במידה ויש מספיק זרחן בקרקע, בהתייעצות עם אגרונום דשנים, יש להשתמש בנוסחאות עם פחות זרחן, לדוגמה שפר 5-2-8+3 או שפר 5-1-8+3.
• במידה ונדרשת תוספת ברזל ומיקרו-נוטריינטים מומלץ להשתמש בדשן הנוזלי שפר סופר 5-3-8+6.
• במידה ונמצא חוסר במגנזיום ניתן לבקש מהאגרונום להוסיף להרכב מגנזיום, לדוגמה: 5-3-8+0.5%Mg.
• במידה וישנם חוסרי בורון במי ההשקיה מומלץ להוסיף בורון לתמיסת הדשן, לדוגמה: שפר 5-3-8+B.

טבלאות: השוואת הכנת מיכל דשן 1,000 ליטר ממוצקים לעומת דשן נוזלי

דוגמה 1: הכנת תמיסה מרוכזת בעלת ריכוז נוטריינטים גבוה

דוגמה 2: הכנת תמיסה בעלת ריכוז נוטריינטים נמוך

ערכי יסודות הזנה בעלים לגידול מלפפון בחממה. יש לבדוק עלה חמישי מהקודקוד

תפקידי הנוטריינטים במלפפון

• חנקן: חיוני לצמיחת העלים והגבעול, מעודד עלווה שופעת, התפתחות וגטטיבית נמרצת ובריאות כללית של הצמח.
• זרחן: חיוני להתפתחות השורשים והפרחים, מעורר השתרשות מוקדמת, יצירת פרחים איתנה וחנטה יעילה של פרי במלפפון.
• אשלגן: חיוני לוויסות מים ועמידות למחלות, משפר את יכולתם של צמחי המלפפון לעמוד בעקה, לשמור על לחץ טורגור ולעמוד בפני פתוגנים, והתוצאה – צמיחה בריאה ופרי באיכות גבוהה.
• סידן: ממלא תפקיד חיוני בחוזק דופן התא ובמניעת מחלות, תומך בשלמות המבנית של פירות המלפפון, מפחית את הסיכון לבעיות כמו ריקבון העוקץ ומשפר את האיכות הכללית ואת חיי המדף של הפרי.
• מגנזיום: חיוני ליצירת כלורופיל ותהליך הפוטוסינתזה, ממלא תפקיד בהעברת אנרגיה בין חלקי צמח המלפפון, מעודד קיבוע יעיל של פחמן ומקדם את הצמיחה והיבול.

מחסור בנוטריינטים במלפפונים

זיהוי חוסרי הזנה במלפפונים הנו גורם חיוני בשמירה על צמיחה בריאה וקבלת יבול מרבי. אחד הסימנים השכיחים למחסור בנוטריינטים הוא הצהבה או שינוי צבע של העלים, דבר שיכול להעיד על מחוסר בחומרים שונים כגון חנקן, אשלגן או מגנזיום.

מחסור בחנקן מתבטא בדרך כלל בהצהבה כללית של עלים מבוגרים, תהליך שמתחיל בתחתית הצמח ומתקדם כלפי מעלה. מחסור באשלגן עלול לגרום להצהבה או השחמה בשולי העלים, ואילו מחסור במגנזיום מתבטא לעתים קרובות כהצהבה בין עורקי העלים, בעוד שהעורקים עצמם נותרים ירוקים ללא שינוי.

נוסף לכך, עיכוב בגדילה, התפתחות ירודה של הפרי וסלסול עלים גם הם סימנים המעידים על מחסור אפשרי של נוטריינטים.

ניטור שוטף של בריאות הצמח וביצוע בדיקות קרקע יכולים לסייע באיתור חוסרים תזונתיים ספציפיים, ולאפשר תיקון של המצב מבעוד מועד באמצעות שיטות דישון מתאימות.

סימני מחסור בנוטריינטים במלפפון