המלצות הזנה בגידול מנגו

מקור התהוות העץ והתבססותו בארץ

מקורו של המנגו בדרום מזרח אסיה. במאות ה- 4 וה- 5  לספירה, הופץ העץ במזרח אסיה, ככל הנראה עי נזירים בודהיסטים. לאחר מכן הופץ ע”י הפרסים במאה ה-  9, מערבה לאפריקה .עצי המנגו הראשונים הובאו לישראל, ככל הנראה, עם תחילת המאה ה 20 ויתכן שאף קודם לכן ממצרים, ובשנות ה 40- כבר נוצרה תכנית לפיתוח זנים, שהוביל הפרופ’ חנן אופנהיימר ז”ל, ותוצאתה היא הזן ‘מיה’. פרויקט השבחת המנגו נמשך במכון וולקני מסוף שנות ה- 70 ועד היום. במסגרת הפרויקט פותחו זנים שנטועים בחלקות מסחריות נרחבות בארץ. כיום המנגו הוא אחד מענפי הפירות המפותחים בישראל.

גידול מנגו בישראל

.המנגו הוא עץ בינוני-גדול ומאריך חיים ממשפחת האילתיים. ללא עיצוב, העץ עשוי להגיע לגובה של כ 25 מ’.

העלים פשוטים, מאורכים ומבריקים. צבעם משתנה במהלך הצימוח מתחיל בגוון, אדמדם, צהבהב וממשיך בהתבגרות העלה עד ירוק. העלים צומחים בצורה ספירלית על גבי הענפים הצעירים ובקצותיהם דוּר צפוף שלאחריו ענפי התפרחת. קצב הצימוח מהיר.

גיזום ועיצוב: רוב זני המנגו בישראל נוטים לצימוח צפוף, ויש לאוורר אותם ככל האפשר. בעצים צעירים חשוב לעצב את השלד המרכזי ב 3- השנים הראשונות. עיצוב העץ המומלץ הוא בצורת גביע גבוה ורחב, עם זרועות הפונות כלפי חוץ, כדי לשפר מעבר של רוח דרך חופת העץ וכדי לעודד חשיפה של עלווה לשמש ישירה.

גיזומי עיצוב חזקים עדיף לבצע בשני שלבים: הראשון, מיד בתום הקטיף. השלב השני של הגיזום יעשה לקראת החורף, מומלץ להקפיד על אוורור וסניטציה, תוך כדי שמירה על חדירת אור שמש שיתרום ליצירת צבע עז על לחי הפרי בעת ההבשלה.

המועד המומלץ לשתילה הוא באביב המאוחר. בקרקעות כבדות מומלץ לשתול על גדודית בכדי למנוע נזקי הצפה לשורשים. כדי להתגבר על הגישות המנגו לגיר, שתילי המנגו מורכב לרוב על כנה 13-1 בשל עמידותה היחסית לגיר.

פריחה ופרי במנגו

זני המנגו בישראל פורחים בין סוף  ינואר לאפריל ומניבים בין יוני לסוף אוקטובר בהתאם לאזור הגידול והזן הפריחה מקובצת על תפרחת בקצותהענפים הצעירים, שלרוב פונה כלפי השמש. התפרחת מורכבת משתי צורות פרחים: זכריים ודו-מיניים. לכל פרח 5 עלי כותרת ו 5- אבקנים. מבין האבקנים, לרוב רק אחד  פורה, וארבעת האבקנים האחרים מנוונים או עקרים. ההאבקה מתבצעת ע”י מאביקים טבעיים, ללא צורך בהכנסת כוורות למטע.

זני המנגו בישראל

בישראל קיימים זנים השונים זה מזה במועדי הקטיף, צבע הקליפה, סיביות ומרקם הפרי, הגודל והטעם. אלה חלק מזני המנגו הבולטים בישראל :

קיט – זן פופולרי בעל צבע בדרך כלל ירוק, מרקם בשרני, ללא סיבים. משקל ממוצע 900 גרם, תאריך הבשלת הפרי אוקטובר עד נובמבר, חיי המדף ארוכים, ואיכות הפרי טובה. כמות הפרי על העץ מרובה. פירות זן קיט הם הפירות האחרונים לעונה.

מאיה – זן ישראלי ותיק משנות ה-30. ריח טוב, מתיקות מרובה, חמיצות עדינה, ארומה עדינה. צבע הפרי כתום-צהוב, משקל ממוצע 400 גרם, המרקם מיצי, ללא סיבים, הקליפה אכילה. תאריך הבשלת הפרי – אוגוסט. חיי המדף של המאיה קצרים במיוחד, ואיכות הפרי בעייתית – הפרי סובל מריקבונות פנימיים.

עומר –זן ישראלי מפרוייקט השבחת הזנים של מכון וולקני, בעל מתיקות בינונית, חמיצות עדינה אננסית וארומה עדינה. צבע העומר אדום-כתום עם קצת צהוב מבריק, המרקם בשרני מוצק, ללא סיבים והקליפה אכילה. משקל ממוצע 500 גרם, תאריך הבשלת הפרי סוף אוגוסט-ספטמבר, חיי המדף ארוכים ואיכות הפרי טובה. כמות הפרי על העץ מרובה. לזן עומר עמידות יחסית למחלות פריחה ולכן הוא מניב כמויות יפות גם ללא טיפול גם בשנים קשות.

קנט – זן אמריקאי מפלורידה,  טעם קלאסי, ארומה עדינה. לקנט צבע ירוק-אדום, מרקם מוצק, ללא סיבים. משקל ממוצע 500 גרם, תאריך הבשלת הפרי אוגוסט-ספטמבר, חיי המדף ארוכים ואיכות הפרי בינונית. כמות הפרי על העץ מרובה. הפרי רגיש להתרככות פנימית Jelly seed.

שלי – זן ישראלי נפוץ מפרוייקט ההשבחה של מכון וולקני, בעל טעם קלאסי, ריח עדין ומתיקות בינונית.  לשלי מרקם בשרני, ללא סיבים. משקל ממוצע כ-500 גרם, תאריך הבשלת הפרי סוף אוגוסט-אוקטובר, חיי המדף ארוכים ואיכות הפרי טובה. כמות הפרי על העץ מרובה.

זנים נוספים פחות נפוצים, כגון: טומי (טומי-אטקינס), היידן, טנגו, נועה, אגם, עומר, אורלי, אירווין, נעמי, נמרוד, סומק, צריפין, קינג-דויד, ועוד.

נוטריינטים מרכזיים בגידול מנגו

חנקן – החנקן הינו מרכיב הכרחי בכל החלבונים, חומצות גרעין ומרכיבים נוספים בצמח. חנקן הוא הדשן העיקרי, וחיוני ליצירת צימוח צעיר.

אשלגן – האשלגן חשוב לשלבי הפריחה, לממשק האוסמוטי ולפרי.

זרחן –אספקה סדירה של זרחן לאורך העונה, ובעיקר בתקופת הפריחה, משפיעה לטובה על הפריחה ועל החנטה ומשפרת את פוטנציאל נשיאת היבול על העץ. בנוסף, הזרחן חיוני לתהליכים עתירי אנרגיה.

ברזל – מוצא המנגו מאזורים בעלי קרקעות עם pH נמוך. רוב הקרקעות בארץ הן בעלות pH גבוה (בסיסי), ואילו הברזל נקלט בצורה מיטבית ברמות pH נמוכות, ולכן כאשר אנו מגדלים בקרקעות בארץ נוצר מחסור.

סימני המחסור בברזל נצפים בעלים הצעירים המקבלים גוון צהבהב ירקרק חיוור  וככול שמתקדמת הכלורוזה נעצר הלבלוב ואין התחדשות של עלים צעירים. במנגו גם כאשר לא נצפים סימני מחסור בברזל הוספת כילאט ברזל לדישון מעלה את היבול.

המלצות לדישון מנגו

חנקן – דישון חנקני למנגו נדרש בכמויות של 10-20 יחידות שנתיות, בהתאם לאיכות מי ההשקיה. את מנת הדשן החנקני יש לתת בחודשים אפריל מאי ולהפסיקה בחודשים יוני יולי אוגוסט בכדי לא לעכב את שבירת הצבע בפרי. לאחר הקטיף ועד החורף ספט-אוק יש להשלים את מנת החנקן השנתית.

אשלגן – כמות דשן האשלגן המומלצת היא 15-25 ק”ג K₂O בשנה.

זרחן – מומלץ לדשן בזרחן לאורך כל העונה, ולא רק במנה מרוכזת באביב, שאז רובו מתקבע בקרקע וזמינותו יורדת. הדישון מומלץ בכמות של בין 0-5 יחידות – ק”ג P₂O₅ לדונם לעונה.

ברזל – המנגו זקוק לתוספת ברזל רבה בעת גידולו, כמות הברזל המומלצת היא 7.5 ק”ג בשנה. את הברזל יש ליישם בשילוב כילאט, למשל במוצר ברטיף, של דשנים מקבוצת ICL, המבטיח את זמינותו לצמח. כפתרון לקושי לשלב זרחן וברזל, שני יסודות שחיוניים מנגו, אולם מגיבים זה לזה, פותח בדשנים מקבוצת ICL תוסף הברזל ברק, המאפשר דישון זרחני חיוני עם דישון בברזל.