המלצות הזנה בגידול תות שדה

כל מה שצריך לדעת על דישון וגידול תות שדה, מוצרים מתאימים, ניסויי שדה ועוד.

גידול תותים בישראל

  • תות שדה משגשג בקרקעות בעלות ערך הגבה בטווח 5.5 עד 6.5.

  • בקרקעות בעלות pH גבוה (מעל 7.5) עלול להופיע מחסור בזרחן ובמיקרו-נוטריאנטים נוספים.

  • רמות היבול המיטביות מתקבלות כשמגדלים תות שדה בקרקע עמוקה ופורייה, עשירה בחומר אורגני.

  • תות שדה רגיש מאוד לחנק לחוסר אורור של השורשים. כדי למנוע תופעה זו, מקובל לשתול תות שדה על תלוליות.

  • התפתחות הפרחים ואיכותם עלולה להיפגע בטמפרטורות נמוכות מ-14 מעלות.

  • ההשקיה חיונית לקבלת רמות תנובה גבוהות של תות שדה. מערכת השורשים של הצמח רדודה; ב-15 ס"מ העליונים של קרקעות חמרה חוליות. לפיכך יש צורך במחזורי השקיה תכופים וקצרים כדי למקסם את הגידול.

  • השקיה ודישון בטפטוף היא שיטת ההזנה הנפוצה ביותר. למעשה, היא מאפשרת מינון מדויק של כמות המים, אך היא גם מאפשרת לספק נוטריאנטים על ידי שימוש בדשן מסיס במים.

תות שדה בשל מוכן לקטיף
גידול חממה במצע מנותק

תפקיד הנוטריאנטים

חנקן

מעודד רמות תנובה גבוהות ותורם לצמיחה וגטטיבית של צמחי תות השדה

ממלא תפקיד מפתח בסינתזה של חלבונים המעורבים ישירות בצמיחה ובתנובה.

זרחן

מעודד התפתחות של מערכת שורשים בריאה. תנאי מוקדם לפריחה ולפיכך משפיעה על  מספר הפירות .

חיוני לניהול אנרגיה בצמח. משפר את חלוקת התאים.

אשלגן

משפר את הובלת הסוכרים אל הפרי. קופקטור (גורם משלים) של עשרות אנזימים. מסדיר את ניהול המים, בעיקר באמצעות ויסות הפיוניות.

מגדיל את תכולת הסוכר בפרי. מפחית את הרגישות לסוגים רבים של עקות אביוטיות וביוטיות. משפר את עומק הצבע של הפרי, את מוצקות בשר הפרי, הצורה ורמות התנובה הכלליות.

סידן

משפר את יציבות דופן התא, ולפיכך מקנה לצמח מבנה חזק ועמידות בפני מחלות.

כמות מספקת של סידן מונעת את רקבון העוקץ – BER (blossom-end rot). הוא גם משפר את אורך חיי המדף של התותים .

מגנזיום

אטום המגנזיום הוא החלק המרכזי של מולקולת הכלורופיל, הממלאת תפקיד מפתח בפוטוסינתזה. מגביר את ניצול הברזל.

נושא את הזרחן בצמח. משמש גם כמפעיל אנזימים וגם כמרכיב באנזימים רבים.

גופרית

מרכיב מבני של חלבונים ופפטידים. פעיל בהמרה של חנקן אנאורגני לחלבון.

מרכיב מבני באנזימים שונים. קטליזטור ביצירת כלורופיל.

ברזל

חיוני לסינתזה של חלבונים וכלורופיל. גורם חשוב באנזימים רבים, קשור למערכות העברת אנרגיה ונשימה.

מנגן

ממלא תפקידים חשובים בפוטוסינתזה: ריאקציית Hill (פיצול מולקולת המים), הובלת אלקטרונים, הטמעת CO2. יצירת ריבופלבין, חומצה אסקורבית וקרוטן.

בורון 

. האבקה . חלוקת תאים ויצירת דופן התא, בהקשר של ספיגה וניצול של סידן

תסמיני מחסור בנוטריאנטים

נוטריאנטתיאור
חנקןהגידול הווגטטיבי וגם יצירת הפירות מוגבלים מאוד. עלים ירוקים בהירים עד צהובים, העלים הצעירים עדיין ירוקים למדי מהחנקן שמגיע מהעלים המבוגרים שבהם המחסור ניכר.
עלים בצבע אדום כהה וסגול וצהוב עד ירוק בהיר. התנובה מצטמצמת, והפרי חיוור, קצר ועבה.
זרחןלצמחים הסובלים מחוסר זרחן יש שורשים חלשים, התפתחותם מעוכבת, עליהם קטנים, וצבעם ירוק-אפור כהה ועמום.
צבע העלים הופך סגול עד חום ככל הטרף או בשוליים המרוחקים (ראה תמונות).
צמצום של חנטת הפירות, דבר הפוגע ביבול, המחסור בזרחן נפוץ ביותר כאשר ה-pH של קרקע נמוך מדי (קטן מ-5.5) או גבוה מדי (מעל 7.0).
אשלגןהעלים המבוגרים הם הרגישים ביותר, הם מפגינים צריבה בשוליים וצבעם הופך כהים.
שלוחת הפטוטרת לתוך העלעל המרכזי מתכהה, והבסיסים של שאר העלעלים נמקים.
הקצוות והשוליים המשוננים של העלים המבוגרים מאדימים ומתייבשים. התופעה מתקדמת בהדרגה פנימה בין עורקי העלה ומתפשטת לרוב שטח ה טָרָף.
סידןהעלים הצעירים ביותר מתקמרים כלפי מטה והקצוות שלהם נצרבים. עיכוב התפתחות ווהתייבשות של העלים הצעירים ביותר ושל קודקודי הצמיחה בראש הצמח. במקרים של חוסר חמור, עלולה להתרחש הצהבה של שולי העלים. העלים הבוגרים ומבוגרים יותר אינם מושפעים בדרך כלל. מחסור חמור גורם להפלת פרחים מוות של קודקוד הצמיחה, השלוחות והפטוטרות עלולות לפתח כתמים כהים. הפירות קטנים, בעלי מרקם קשה וצמיחת השורשים מצומצמת. צריבה וקיפולים של קצות העלים מסייעות להבדיל בין הפרעה זו לבין מחסור בבורון שגורם לעיוות ועיבוי של העלים.
מגנזיוםהצהבה של העלים המבוגרים, החל בין העורקים הראשיים, תוך שמירה על גבול ירוק צר, במצבים חמורים מתפתחת צריבה בצבע חום בהיר באזורים הצהובים. העלים הצעירים מושפעים במידה פחותה. פירות של צמחים עם מחסור במגנזיום מתאפיינים בצבע בהיר ובמרקם רך. היבול קטן. המחסור מתגלה בעיקר בשדות שמקבלים שיעורי דישון גבוהים של חנקן או אשלגן.
ברזלהצהבה בעלים הצעירים תחילה ובאופן ברור בין העורקים. כל שאר העלים נותרים ירוקים כהים. כשהמחסור חמור, דוהים גם העורקים הקטנים והעלים עלולים להיצרב בסופו של דבר, במיוחד בחשיפה לאור שמש חזק. עד לרגע שבו העלים מלבינים כמעט לחלוטין, הם יכולים להתאושש אם מיישמים ברזל. התופעה נראית לרוב בצמחים הגדלים בקרקעות אלקליות (pH גדול מ-7.0) או גיריות. היא נגרמת גם עקב טיפול העלאה של רמת הסידן, ניקוז לקוי או ריכוז גבוה של יונים מתכתיים באדמה או בתמיסת הנוטריאנטים.

עלים

תסמיני מחסור בזרחן

עלים

תסמיני מחסור במגנזיום

עלים

ברזל

רגישות לכלור

תות שדה נחשב לאחד הגידולים הרגישים ביותר למליחות בכלל, ובאופן מיוחד לכלורידים.

עלים המושפעים מכלור מפגינים שוליים יבשים וחומים, העלים שבירים, הצמיחה הכללית מעוכבת, השורשים והצמחים מתים.

רמת הכלוריד המקסימלית המותרת בתמיסת הקרקע היא ברוב המקרים 5 עד 7 מילי-אקוויולנט/ל, והיא משתנה במקצת לפי הזנים. ריכוז הכלוריד המרבי המותר במי השקיה הוא 3 עד 5 מילי-אקוויולנט/ל.

כלוריד בריכוז גבוה מ-0.5% בחומר היבש של הצמח מעיד על רעילות כלוריד.

שיטות גידול

הכנת הקרקע – שותלים על גבי ערוגות בגובה 30-20 ס”מ למניעת עודפי מים בבית השורשים.

אופציה א. ארבע שורות בערוגה, 25 ס”מ בין השורות ו- 30 ס”מ בין הצמחים בשורה.

העומד בשיטה זו הוא כ8000- צמחים לדונם.

אופציה ב. ערוגות צרות, 80 ס”מ ממרכז ערוגה לזו הסמוכה לה ושביל ברוחב 30 ס”מ. שתי שורות בערוגה, כ- 15 ס”מ בין השורות, ו- 25 ס”מ בין הצמחים בשורה. העומד בשיטה זו הוא  כ- 12000 צמחים לדונם.

שתילי תות שדה – את השתילים מגדלים מאמהות בחממת משתלה ובחודש ספטמבר עוקרים את הבנות בשלמותן מהקרקע או ששותלים שתילי גוש.

לשתיל צריך שיהיו יותר מארבעה עלים שלמים ושורשים לבנים ובריאים. מומלץ לקצר את השורשים לאורך של 12-10 ס”מ, למניעת קיפולים בזמן השתילה ובכדי לעודד פריצת שורשים חדשים. כאשר משתמשים בשתילי תות עם גוש, ניתן לשתול לתוך חיפוי קרקע כסוף-חום או כסוף-שחור, שנפרש מראש.

השקייה בתות שדה – בסיום השתילה משקים בהמטרה 15 מ”ק/ד ולאחר מספר שעות מנת מים נוספת של כ 25 מ”ק/ד. כעבור כ 10 ימים מהשתילה עם פריצת השורשים עוברים להשקיה ולדישון במערכת הטפטוף.

מתחילים את ההשקיה בטפטוף במנות של 10-5 מ”ק/דונם מדי יומיים, ולאחר התבססות השתילים, עוברים למשטר השקיה שיביא להעמקת השורשים, ויכלול המטרה מדי 5-3 ימים במנות של 15-10 מ”ק/דונם. זאת, בנוסף להשקיה ודישון בטפטוף של כ- 15-10 מ”ק/ד.

שיטות דישון

דישון באמצעות השקיה בטפטוף 

בגלל הפופולריות הרבה של השקיה בטפטוף של גידול זה, הדישון נעשה בדרך כלל על ידי הדשיה, באמצעות דשנים מסיסים היטב והתאמת יחסי N-P-K-Ca-Mg בהתאם לצורכי הגידול בשלבי הצמיחה השונים.

מומלץ לדשן בהרכבים כדוגמת שפר עוז 5-3-8 או שפר עוז 7-3-7 שבהם מרכיב הזרחן היחודי מאפשר קליטה משופרת של סידן מהקרקע, או הרכבי מור כדוגמאת: מור 4-2-6 המכילים סידן ומגנזיום בתמיסת הדישון.

בקרקע, מילוי צורכי ההזנה של תות שדה חייבים להתמלא על ידי:

  1. יסודות שנוכחים באופן טבעי במי ההשקיה
  2. מרכיבים שנוכחים ממילא בקרקע
  3. מתן דשן נוסף לקרקע
  4. ספיגה נוספת של דשן בטפטוף

הצרכים של תות שדה = קליטה מהקרקע (מלאי בקרקע או מינרליזציה של חומרים שהוספו לקרקע) + יסודות במים + תוספות דשנים לקרקע + תוספים במהלך עיבוד הקרקע (דשנים מסיסים)

הזנה דרך העלווה

נוהג נפוץ בדישון תות שדה, מתבצע על ידי ערבוב הדשנים עם מוצרי הגנת הצומח במכל אחד. הזנה דרך העלווה מגבירה את קצב התפתחות הצמח, מחזקת את הצמחים מפני גורמים אביוטיים (כגון בצורת, חום, קרקעות קרות), ומפני גורמים ביוטיים (כגון נמטודות, מזיקים ומחלות), ומפצה על מחסור במינרלים.

קלניט – סידן (קלציום) חנקתי מומלץ לריסוס ולשמוש בהדשיה בכדי למנוע חסרי סידן.

דשנים בהשהיה מבוקרת בשדות תות שדה

השימוש בדשנים בהשהיה מבוקרת לגידולי תותים מתרחב בעולם , כתוצאה מהצורך לצמצם את עומס העבודה  בארה”ב למשל, השימוש בדשני N-P-K בהשהיה מבוקרת כבש בעולם את הענף, וכעת הוא נהוג יותר מ-55% מ-26,000 הקטרים ​​ברחבי המדינה, המרוכזים בעיקר בקליפורניה.

בדרך כלל, יישום אחד מתוכנן היטב של גרגירי דשן בהשהיה מבוקרת, כגון Agroblen, יכול לספק את רוב דרישות המינרלים של הגידול, ולהשיג תנובה גבוהה של כ-60 טון-מטרי/הקטר של תוצרת איכותית טרייה לצריכה. תוספת דשנים מסיסים במים על ידי הדשיה מקובלת אף היא.

גידול במצע מנותק בחממות

תות שדה מגיב היטב למשטר הזנה אינטנסיבי בסביבה מבוקרת ומוגנת, .

נוסחאות הזנה ספציפיות הותאמו לגידול במצע מנותק.

קשה לתת המלצות לדישון על קרקעי, המלצה מדויקת מצריכה אנליזה של המים והתחשבות בצרכים של זן הגידול הספציפי.

במצע מנותק, מילוי צורכי ההזנה של תות שדה חייבים להתמלא על ידי:

  • יסודות שנוכחים באופן טבעי במי ההשקיה
  • ספיגה נוספת של דשן בטפטוף

הצרכים של תות שדה = יסודות במים + תוספים במהלך הגידול (דשנים מסיסים)

המלצות דישון מצריכות אנליזה של המים

תותים

תות שדה בערוגה מחופה

שדה תותים

בחממה מבט על גידול של תות שדה

ביוסטימולנטים – לצורך הגברת התבססות ופתוח השורשים מומלצת הגמעת שני החומרים ביחד –

דיימונד               250 סמ”ק/ד

אמבר                50 סמ”ק/ד

הגמעה חוזרת כל שבועיים.

 

כאשר העלים פרוסים במלואם מומלץ ליישם בריסוס עלוותי שילוב של הביוסטימולנטים

רובי       1%

פירל      0.5%

ספיר     0.2%

שאלות ותשובות

האגרונומים שלנו מקבלים שאלות רבות מהחקלאים בנושא גידול תות שדה. לפניכם כמה שאלות נפוצות

  • בדרך כלל, אפשר ליישם דשן מסיס במים פעם ראשונה 15 ימים לאחר השתילה.

  • לא, אין לערבב סידן חנקתי עם מוצר דישון זרחני באותו מכל. התערובת עלולה לשקוע ולסתום את הטפטפות. אם אין שני מכלי הזרקה נפרדים, השתמש ב-Agrolution Special. Agrolution Special הוא מוצר ייחודי של דשן מסיס במים המכיל NPK + Ca + MgO באותו מוצר.

אם יש לכם שאלות נוספות, אתם מוזמנים ליצור קשר