המלצות גידול והזנה לבצל

בצל – מידע כללי

הבצל (Allium cepa L.) הוא מהגידולים החקלאיים הקדומים ביותר, ותולדותיו נמשכות למעלה מ-5,000 שנה. מקורו במסופוטמיה, שם תורבת לראשונה, ומשם הופץ דרך דרכי המסחר להודו, סין ופרס. ביוון וברומא העתיקה נעשה בו שימוש הן במטבח והן ברפואה עממית. במשך הדורות הפך הבצל לגידול בסיסי וחשוב בתרבויות רבות, בזכות עמידותו, ערכו התזונתי הגבוה, ויכולת האחסון הממושכת שלו. כיום הוא מהווה מרכיב יסוד בתזונה העולמית ונחשב לאחד מגידולי הירקות הנפוצים ביותר בעולם.

מאפייני הצמח

צמח הבצל הוא גידול חד-שנתי ממשפחת השושניים, המאופיין במבנה ייחודי הכולל בצל תת-קרקעי (איבר אגירה) ועלים גליליים זקופים הגדלים בצורת שושנת. למערכת השורשים של הבצל אופי שטחי מאוד, מה שהופך אותו לרגיש במיוחד לשינויים בזמינות המים וחומרי ההזנה. הצמח מתפתח טוב באקלים ממוזג ונחשב לצמח פוטופריודי – כלומר, אורך היום משפיע ישירות על תהליך ההתבצלות שלו. לבצל יכולת לשרוד טמפרטורות נמוכות, אך לשם נביטה והתפתחות מיטבית נדרשות טמפרטורות מתונות של 20-25 מעלות צלזיוס. במהלך הגידול, העלים מתמלאים במים ומזינים את הבצל התת-קרקעי, עד שמופיעה צניחה טבעית של העלווה – סימן להבשלה ולמוכנות לקטיף.

הבצל מעדיף קרקעות קלות עד בינוניות, פוריות ומנוקזות היטב, המאפשרות חדירת שורשים נוחה וניקוז מים יעיל. חשוב להימנע מקרקעות כבדות או מוצפות, שכן הן מגבירות את הסיכון לריקבון שורשים. רצוי להכין את השטח על ערוגות מוגבהות לשיפור אוורור הצמחים ולהפחתת לחות עודפת באזור בית השורשים.

פוטופריודיזם

גידול בצל מושפע מאורך היום, ולכן חשוב להתאים את מועד השתילה לזן ולתנאי האקלים. בצל סתווי גדל מבצלצולים הנשתלים מסוף אוגוסט ועד תחילת אוקטובר. לצורך גדילה והתפתחות נדרש יום ארוך, אך להבשלה – יום קצר. לכן, מועד השתילה קריטי: שתילה מוקדמת מדי תוביל להבשלה מוקדמת ויבול נמוך, ושתילה מאוחרת עלולה לגרום להמשך צמיחה וגטטיבית ולהפרגה באביב.
בצל אביבי ובצל קיצי נזרעים ישירות לשטח – האביבי בספטמבר עד נובמבר והקיצי מסוף דצמבר. בישראל ניתן לגדל בצל כמעט כל השנה, אך נדרש תכנון מדויק של מועד הזריעה כדי למנוע תקלות כמו צימוח מואץ או הבשלה מוקדמת.

גידול בצל בישראל

גידול הבצל בישראל מהווה ענף חקלאי מרכזי, עם פריסה רחבה ברחבי הארץ והתמקדות בשוק המקומי. בישראל מגדלים כ-27 אלף דונם של בצל יבש, מתוכם כ-20 אלף דונם בזריעה ישירה וכ-7,000 דונם מבצלצולים. הגידול מתבצע בכל רחבי הארץ, כאשר אזורים כמו הערבה, הבקעה, העמקים והנגב מתמחים בגידול בצלצולים, המספקים בצל טרי בחודשי החורף.

זנים נפוצים כוללים את “אורי”, “בית אלפא”, “עדה” (זנים בכירים), ו”מיקדו”, “סטורן”, “אורלנדו” ו”רמון” (זנים אפיליים).

הצריכה השנתית הממוצעת בישראל היא של 12–14 ק”ג לנפש, נתון גבוה יחסית למדינות מפותחות. ייצוא הבצל מישראל מוגבל, והענף מתמודד עם אתגרים כמו תחרות עם יבוא, תנודות במחירים ופגעי מזג האוויר.

בנוסף, מגדלי הבצל מתמודדים עם מזיקים ומחלות כמו תריפס הטבק, כשותית, פוזריום ונמטודות. תופעה בולטת היא “הלבנת קש” בבצל קייצי, הנגרמת מעקות סביבתיות ומזיקים, ומובילה לאובדן יבול. הפתרונות כוללים טיפולים מונעים, שימוש בזנים עמידים ושיפור שיטות הגידול.

המלצות השקיה

הבצל הנו גידול בעל מערכת שורשים שטחית. ההשקיה תינתן בתדירות גבוהה יחסית ותרטיב רק את שכבת הקרקע העליונה, שבה מתפתח בית השורשים.

בגלל עומד זריעה/שתילה צפוף, יש צורך בהרטבה מלאה של הערוגה, המתקבלת על ידי ציפוף טפטפות או המטרה (שגם מסייעת להנבטה).

הבצל רגיש ביותר להמלחה משלב הנביטה ועד הופעת 3-4 עלים אמיתיים.

מקדמי השקיה לבצל

המלצות דישון לבצל

הדישון יינתן בהתאם לתוצאות בדיקות הקרקע:

• חנקן – במהלך הגידול בכמות מצטברת של 30 ק”ג חנקן צרוף לדונם.
• זרחן – יש להשלים עד לרמה של 25 חלקי מיליון (ח”מ).
• אשלגן – יש להשלים עד לרמה של 12 ח”מ (כאשר הבדיקה במיצוי קלציום כלוריד).
• לאחר הזריעה/שתילה אין לדשן את הבצל עד הופעת 3-2 עלים אמיתיים, גם אם הגוון הירוק של הצמחים נחלש.
• ניתן לדשן את הבצל בהרכבים המכילים אמון וחנקה כדוגמת דשן עידית. לא מומלץ לעבוד עם אוריאה. לדוגמה, כאשר רמות היסוד בקרקע נמוכות, ניתן לדשן בהרכבים כדוגמת:
  • רביב 10-1-5
  • שרית 10-2-7 + אבץ + ברק

חנקן

חנקן חיוני שכן הוא מעורב ביצירת חלבונים ובייצור אנזימים החשובים לתהליכים מטבוליים. החנקן חיוני בשלב הצמיחה הראשוני, כאשר הצמח מפתח עלווה. עודף חנקן (הן אורגני והן מינרלי) עלול לגרום לעודף צימוח וגטטיבי, וכן לעכב את ההבשלה. חוסרים בחנקן, לעומת זאת, גורמים לפריחה מוקדמת ולפגיעה קשה בייצור.

המלצות דישון חנקן

זרחן

לבצל יש מערכת שורשים שטחית, שבה זרחן קיים, בדרך כלל, בריכוזים גבוהים יותר. הקליטה של אלמנט זה יעילה למדי, מה שהופך את החוסרים לנדירים ביותר.

במצב רגיל, הצורך בזרחן מובטח על ידי הכמויות שכבר קיימות בקרקע. במקרה של זמינות מופחתת, יש להשלים עם דשני פוספט.

אשלגן

אשלגן אחראי לסינתזה, להובלה ולהצטברות של פחמימות באיברי אגירה. יתר על כן, הוא מגביר את התפתחותו האיתנה של הצמח ואת העמידות ללחץ ולטמפרטורות נמוכות ומחזק את מבנה התאים והרקמות.

גוֹפרִית

גופרית היא מרכיב מפתח של חומצות אמינו וחלבונים מהצומח, כמו גם מעורבות ביצירת חלבונים.

בבצל, עמידה בדרישת הגופרית שווה ערך להשגת יבול שופע והבטחת איכות. הארומה האופיינית לבצל נובעת מנוכחותן של תרכובות המכילות גופרית, הפועלות כדוחה טפילים וטורפים.

מחסור בגופרית יכול להשפיע לרעה על הצמיחה ואיכות הבצל.

מגנזיום

המגנזיום הוא מרכיב מרכזי במולקולת הכלורופיל, ממלא תפקידים מרובים בחילוף החומרים של הצמח ומהווה את אחד המרכיבים התזונתיים החיוניים לייצור איכותי הן מבחינה אגרונומית והן מבחינה תזונתית.