המלצות הזנה בגידול גזר

גזר – מידע כללי

מוצאו של הגזר התרבותי הוא ממין הבר Carota או מהכלאה של זנים שונים. מוצאם של המינים התרבותיים הוא כנראה אפגניסטן ותורכיה. הערבים העבירו את הגזר לספרד, ומשם הופץ למדינות אירופה. מיני התרבות הראשונים היו בצבעים אדום, סגול וצהוב-ירוק. במאה ה-18 גידלו בהולנד גזר בצבע כתום, השכיח כיום. הערבים בישראל נהגו לגדל גזר סגול כהה, שנמצא עד היום בכמות קטנה, ואילו הזן הכתום גודל בארץ מראשית ההתיישבות היהודית.

הגזר משתייך למשפחת הסוככים, שכוללת גם את הסלרי, השמיר, השומר, הפטרוזיליה והכוסברה. שלא כמו ירקות אלה, שבהם נאכלים העלים או הגבעול – חלקו הנאכל של הגזר הוא השורש העבה, המשמש לצמח לשמירת חומרי-מזון. ירקות בעלי שורש נאכל מעין זה קרויים “אשרושים”. פרחיו של הגזר הם לבנים או צהבהבים, ועליו מנוצים.

הגזר הוא צמח דו-שנתי. בעונת הגידול הראשונה מפתח הצמח עלים ואשרוש. כאשר האשרוש מפותח דיו והצמח מקבל מנת קור בחורף מתפתח בעונה השנייה הגבעול, שצומח לגובה ניכר. כאשר הגבעול מסתעף הוא מוציא ענפים צדדיים. הענפים מסתיימים בתפרחת דמוית סוכך. הזרעים נשארים בפרי היבש, המכיל זרע אחד בכל פרי.

האשרוש מתפתח בשלושה שלבים. בשלב הראשון, מיד לאחר הנביטה, צומח שורש שיפודי ארוך. בשלב השני האשרוש מתעבה ונעשה ארוך יותר. בשלב זה הוא מקבל את צבעו הכתום. בשלב השלישי נפסקת ההתארכות והאשרוש ממשיך רק להתעבות.

 

סגולות וערכים תזונתיים

הגזר עשיר בסיבים תזונתיים ומשמש מקור לנוגדי חמצון, מינרלים וויטמינים. צבעו הכתום מתקבל הודות לתכולה גבוהה של נוגד החמצון בטא-קרוטן, המשמש ליצירת ויטמין A בגוף, חיוני לעצמות, לעיניים ולעור, משפר את התפקוד הקוגניטיבי, מסייע לבניית המערכת החיסונית ומפחית את הסיכון למחלות כרוניות, מחלות לב וסרטן.

בשווקים ניתן למצוא בשנים האחרונות גזרים בצבעים שונים – כולל סגול, צהוב ולבן. לכל זן תכולה שונה של נוגדי חמצון המקנים לו, בין השאר, את צבעו האופייני: לוטאין בגזר הצהוב, אנתוציאנין בזנים סגולים ושחורים ובטאין בגזר בצבע בורדו. בגזר הלבן כמות נוגדי החמצון הנמוכה ביותר, אך גם הוא עדיין מכיל ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון.

 

ענף הגזר בישראל

ענף גידול הגזר בישראל משתרע על כ-20 אלף דונם, כאשר אזורי הגידול העיקריים הם עמק החולה, עמק יזרעאל, עמק בית שאן, השרון והנגב המערבי. היבול השנתי הארצי עומ על כ-140 אלף טון גזר, מתוכם 90 אלף טון המיועדים לשוק המקומי ו-50 אלף טון לייצוא. בישראל מגדלים כשבעה מינים של גזר, מתוך מאות המוכרים בעולם.

לאחר האסיף הגזר עובר שטיפה, מיון ואריזה והתוצרת נשלחת ישירות לשווקים או לאחסון בתנאים מבוקרים. כיום הגזר מסופק לשווקים במשך כל השנה, ומשמש למאכל טרי, לבישול, כמיץ ולמוצרים שונים לאחר עיבוד תעשייתי: שימורים, תוצרת מיובשת, קפואה ועוד.

תנאי אקלים, קרקע ומים לגידול גזר

יש לזרוע את הגזר בסתיו. היבול נאסף כעבור כשישה חודשים. כיום זורעים גזר גם באביב ובקיץ כדי שתהיה תוצרת לאורך כל השנה, אולם אז הגידול נעשה בתנאים קשים יותר והיבול קטן יותר.

הטמפרטורות המיטביות לגידול גזר הן 21-16 מעלות צלזיוס. הגזר זקוק לקרקע נקייה מאבנים, עמוקה, מנוקזת היטב ועשירה בנוטריינטים. ערוגות מוגבהות יתרמו לשגשוגו. ככל שהקרקע תהיה עשירה באשלגן, כן יהיה הגזר מוצק ומתוק יותר. גידול הגזר רגיש לעודפי מים, בעיקר בחורף. תקופת יובש וטמפרטורה נמוכה עלולות לגרום להתפתחות אשרוש קצר, שחלקו העליון הרחב נעשה דק ולעתים מתפצל.

השקיית גזר נעשית על ידי המטרה קבועה, לשמירה על לחות מתמדת של הקרקע עד נביטה מלאה. בשנים האחרונות נהוג לעבור להשקיה בטפטוף מאוחר יותר בעונה, כדי להקטין מחלות עלים שמתפתחות בתנאי לחות גבוהה. הסרת העלים נעשית בסוף תהליך האסיף.

שיטות דישון מיטביות בגידול גזרים

חנקן

לפני זריעה יש ליישם דשן גרגירי במינון של 80 ק”ג/הקטר של N פחות שיעור החנקן המינרלי בקרקע (0 עד 60 ס”מ). את השאר ניתן לפצל על פני מחזור הגידול או על בסיס שבועי, באמצעות הדשיה, או 2 עד 3 יישומים של מוצרי דישון מקובלים המבוססים על חנקן גרגירי.

עם זאת, בגידולים ללא דישון, שימוש בדשנים בשחרור מבוקר מאפשר יישום של כל כמות החנקן לפני הזריעה, ובכך נחסכים מחזורים רבים של פיזור דשן עילי.

פוספט

ניתן ליישם באופן מלא בתחילת מחזור הגידול לפני הזריעה.

אשלגן

ידוע שאשלגן נשטף בקלות כמו חנקה, ולכן יש לפצל את כלל הכמות הדרושה לגידול ל-2 עד 3 יישומים במערכות גידול ללא הדשיה או להשתמש פעם אחת בלבד, לפני הזריעה, במוצר מבוסס אשלגן עם ציפוי.

בגידולים עם הדשיה, מומלץ מאוד לספק אשלגן על בסיס שבועי.

מגנזיום

ניתן ליישם באופן מלא בתחילת מחזור הגידול לפני הזריעה. לעומת זאת, יישומי עלווה ישפרו עוד יותר את ביצועי הגידול.

סידן

ניתן ליישם באופן מלא בתחילת מחזור הגידול לפני הזריעה.

איסוף גזר במצב אופטימלי

גזרים בגדילה

דרישות נוטריאנטים

הערכת ספיגת נוטריאנטים (ק”ג/טון):

זנים מבכירים-בינוניים-אפילים (60 טון/הקטר)	N ק"ג/טון	P2O5 ק"ג/טון	K2O ק"ג/טון	MgO ק"ג/טון	CaO ק"ג/טון
עלים	60	21	170	13	70
שורש	80	12	151	8	18
סה"כ	140	33	321	21	88

זנים אפילים ואפילים ביותר (140 טון/הקטר)	N ק"ג/טון	P2O5 ק"ג/טון	K2O ק"ג/טון	MgO ק"ג/טון	CaO ק"ג/טון
עלים	40	9	97	17	126
שורש	110	69	303	17	56
סה"כ	150	78	400	34	182

ההמלצות לגבי הנוטריאנטים השונים תלויות בפוריות הקרקע.

הגזר רגיש לריכוזי מלח גבוהים, במיוחד בשלב השתיל.