הבנת המספרים והאותיות במוצרי דשן

נוסחת הדשן מיוצגת בדרך כלל על ידי שלושה מספרים המתייחסים לתכולת הנוטריאנטים לפי שיעורם המשקלי בדשן, בסדר הבא: N-P₂O₅-K₂O.

• המספר הראשון הוא אחוז החנקן (N)
• המספר השני הוא אחוז הזרחן (כ-P₂O₅)
• המספר השלישי הוא אחוז האשלגן (כ-K₂O)

לדוגמה, דשן בתצורה 15-10-5 פירושו 15 אחוז חנקן, 10 אחוז זרחן (כ-P₂O₅) ו-5 אחוז אשלגן (כ-K₂O).
כמו הדשן, גם הניתוח הכימי של הקרקע והעלים מתאר תכולת נוטריאנטים בצורת תחמוצות, והמלצות הדישון ניתנות גם הן לגבי תחמוצות. צורות התחמוצות הללו אינן קיימות באמת בדשנים, וגם לא בקרקעות ולא בצמחים. לדוגמה, האשלגן אינו קיים כ-K₂O בדשנים שונים, אלא בצורת מלח כגון אשלגן כלורי (KCl) בדשן MOP או בצורת אשלגן גופרתי (K₂SO₄) בדשן SOP.

האשלגן נקלט על ידי שורשי הצמח מתוך תמיסת הקרקע בצורת קטיון K+. הסיבה העיקרית לביטוי הדשן כתחמוצת היא מוסכמה היסטורית: הנוהג של ביטוי תכולת הנוטריאנטים בצורת תחמוצות מתוארכת לימים הראשונים של ניתוח וייצור הדשנים. היה נוח לנהוג כך, מכיוון שדשנים רבים הכילו נוטריאנטים בצורת תרכובות שונות, כולל תחמוצות, והיה קל לנתח ולכמת אותן בשיטות כימיות מקובלות. בימים ההם, הזנת צמחים התבססה בעיקר על ניתוח של אפר צמחים. באותם ימים, הכימאים נהגו לשרוף את הדגימות, וכך חומרי מזון שלא התנדפו התחמצנו בהשפעת הטמפרטורות הגבוהות ובסוף התהליך נותרו בצורת תחמוצות.

לפיכך השתרש הנוהג לכנות נוטריאנטים צמחיים שונים המצויים באפר צמחי בצורת תחמוצת (P₂O₅, K₂O, CaO, MgO). את הזרחן והאשלגן מכנים בצורות התחמוצת שלהם, אך לחנקן מתייחסים כאילו הוא היסוד הכימי חנקן – N. ההתייחסות נובעת מהשיטות ההיסטוריות של ניתוח כימי. בעבר, היה נהוג לקבוע את כמות החנקן באמצעות ניתוח Kjeldahl בשל נדיפותו בדגימות שעברו תהליך שריפה. לעומת זאת, קביעת הכמויות של אשלגן וזרחן נעשתה מדגימות שעברו קלייה, כלומר הדגימות נחשפו לטמפרטורות גבוהות כדי להרחיק מהן את כל המים והפחמן לפני הניתוח. אפר זה שנוצר בתהליך הקלייה הכיל את כל היסודות הבלתי נדיפים. בעת קביעה מעבדתית של ריכוזי הזרחן והאשלגן מדגימות האפר כאמור, הם נמדדו כ-P₂O₅ ו-K₂O, בהתאמה.

מעבדות בימינו משתמשות בטכניקות אנליטיות מודרניות, כמו ספקטרומטריית מסה בצימוד השראתי של פלזמה (Inductively Coupled Plasma mass spectrometry – ICP-MS). רוב מדינות העולם הנהיגו תקנות ותקני סימון המחייבים את יצרני הדשנים לבטא את תכולת הנוטריאנטים בצורת תחמוצות. במדינות מסוימות כמו מדינות סקנדינביה, אוסטרליה, ארגנטינה ודרום אפריקה, תוויות הדשן מבטאות את התכולה בצורות היסוד של הנוטריאנטים (כלומר N-P-K). נוטריאנטים נוספים כמו סידן, מגנזיום וגופרית יכולים להופיע בצורת תחמוצת או בצורת יסוד.

כדי להמיר את צורת התחמוצת לצורת היסוד ולהיפך, צריך לדעת רק את המשקל האטומי של כל אטום בתחמוצת ולחשב את משקל המרכיבים המבוקשים (כלומר, אחוז ה-P ב-P₂O₅). כדי להקל את החישובים האלו צרפנו – טבלת המרת נוטריאנטים (Nutrient Converter).

למחשבון דשן הכנס