המלצות לגידול תמרים: דישון והשקיה

תמר – מידע כללי

עץ התמר, אחד מעצי התרבות המרשימים בטבע, צומח לגובה כ-20 ואף 30 מטרים. הוא משתייך למשפחת הדקליים, המכילה כ-200 סוגים וכ-3,000 מינים רב-שנתיים, רק כמה עשרות מהם מניבים פירות הראויים למאכל. התמר נמנה עם משפחת החד-פסיגיים, הוא צמח רב שנתי דו-ביתי (עצי זכר ועצי נקבה נפרדים), והוא ירוק-עד.

התמר משגשג לרוב באזורים שבהם הטמפרטורות גבוהות לאורך רוב ימות השנה, הפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה נמוכים, ימי השמש מרובים והלחות נמוכה. עצי תמר נזקקים להשקיה מרובה ביחס לעצי פרי אחרים ולכן ניתן לגדלם רק בחקלאות שלחין. ואכן, בעבר גידלו תמרים לאורך הסהר הפורה באזורים החמים ועתירי המים. בארץ ישראל גידלו תמרים בעיקר במרחב שבין ים הכנרת לבין ים המלח, וכן לאורך החופים ובנאות המדבר.

את התמר נוטעים במרווחים גדולים במיוחד בין העצים. בתנאי גידול טובים מתקבלים לאחר כשלוש שנים מספר קטן של מכבדים (אשכולות פרי) בכל דונם, אותם מקובל להוריד היות שלא הואבקו, אינם מלאים בפרי ומעכבים את הצימוח. בטיפול מיטבי יתקבלו בשנה הרביעית או החמישית מכבד אחד או שניים ראויים לגדיד.

גידול תמרים בישראל

ענף התמרים בישראל מהווה מקור כלכלה חשוב, המפרנס כ-600 מגדלים, רובם באזורי בקעת הירדן, הערבה התיכונה ודרום ים המלח. הזנים העיקריים הם מג’הול, ברהי, ודקל נור, וכן נטיעות מעטות לצרכי לולבים של הזן דרי. שאר הזנים ננטשים ונעקרים בהדרגה בשל תמחור נמוך ובעיות שיווק.

התמר הישראלי נחשב לאחד מכוכבי הייצוא החקלאי. טעמו ואיכותו של המג’הול הישראלי, יחד עם מגמות התזונה הבריאה והטבעונית, גרמו לנסיקה בפופולאריות של הפרי וכיום ישראל היא יצואנית תמר המג’הול הגדולה בעולם. היקף השטח הנטוע בישראל הוא 50-60 אלף דונם, המניבים כ-50 אלף טון בשנה.

בתחילת שנות האלפיים הופיעה בישראל לראשונה חדקונית הדקל האדומה, והפכה למכת הענף. כיום נפוץ המזיק כמעט בכל אזורי הגידול ואף בתמרי הנוי ברחבי הארץ. שיתוף פעולה של קרנפית התמר עם החדקונית הגדיל את הפגיעה בצמרות התמרים. כיום, ממאבק כימי ואגרוטכני שהתרכז בחלקו התחתון של התמר ישנו מעבר לניטור וטיפול גם בחלקו העליון.

השקיה

צריכת המים של התמר היא 750 ליטר לעץ ליום. בחורף מקובל להשקות פעם בעשרה ימים, ובקיץ כל יום. חודשי החורף, דצמבר-פברואר, מאופיינים בערכי אידוי-דיות נמוכים מאוד, סביב 100 ליטר לעץ ליום. בחודשים מרץ-מאי יש עלייה מתונה של האידוי-דיות, ועלייה חדה יותר בחודשים יוני ויולי, כאשר שיא האידוי-דיות חל בחודש יולי.

מטעי התמרים צורכים כ-1,200 קוב לדונם לעונה בבקעה ו-1,500 קו”ב לדונם לעונה באזור ים המלח והערבה. מקור מי ההשקיה מבארות מקומיות עם מוליכות חשמלית (EC) של 2.5-4 דצ”ס/מ’. כאשר המוליכות יורדת ל-1-2 דצ”ס/מ’ ניתן להוריד אחוזים ניכרים מכמות מי ההשקיה. עומק הרטבה של 60 ס”מ הוא האזור המרכזי לעבודת השורש, אבל ההרטבה צריכה להגיע עד 120 ס”מ.

בשנים האחרונות מתרבה השימוש בשיטת “השקיה לפי דרישת העץ” – IOD – Irrigation On Demand. בשיטה זאת אין אינטרוול ומנת מים קבועים, ההשקיה מבוססת על מדידת מתח המים במרכז בית השורשים של הצמח.

פרי התמר מגיע לגודלו המקסימלי כשהוא צהוב. בתהליך ההבשלה הוא מאבד כ-30% ממשקלו. מחקר שנערך בבקעת הירדן הראה כי הפחתה דרסטית במנות המים כאשר 90% מהפרי הופך לצהוב עשויה להאיץ את קצב הייבוש של התמר ולהפחית שילפוח (התנתקות בין הקליפה לציפה), לפיכך מקובל להפחית את ההשקיה בשלב של 80%-90% פרי צהוב.

בשנים האחרונות מתרבה השימוש בשיטת “השקיה לפי דרישת העץ” – IOD – Irrigation On Demand. בשיטה זאת אין אינטרוול ומנת מים קבועים, ההשקיה מבוססת על מדידת מתח המים במרכז בית השורשים של הצמח. שיטה זו נבחנה בתצפית שהתבצעה במטע התמרים של קיבוץ קליה, שבה הופעלה ההשקיה ונסגרה על סמך חיווי מטנסיומטרים.

השפעת רמת ההשקיה על היבול והאיכות של התמרים נבדקה בתנאי הבקעה במספר עבודות. בעקבות מחקר שהתבצע בשנים 2002-2004 נקבע מקדם השקיה ביחס להתאדות מגיגית של 0.9. עיקר ההשפעה של המקדם הזה ביחס למקדמים יותר נמוכים הייתה על גודל הפרי, כמו כן נמצא שגם מקדמים יותר נמוכים לא השפיעו על מספר הידות שיצאו באפריל (צפלביץ וחב’, 2004).

משלב החנטה ועד לשלב הצהבת כל הפרי, מקדם ההשקיה הרצוי הוא 0.9 מהתאדות גיגית, ואז יש לרדת למקדם של 0.5 מהתאדות גיגית עד לחנטה בעונה הבאה (צפלביץ וחב’, 2019). במחקר שעסק במשטר ההשקיה לקראת גדיד, נמצא שירידה במקדם ההשקיה עד למצב שבו לא משקים החל מפרי צהוב ועד לסיום הגדיד, עוזרת לקבלת פרי יבש שמוכן לאריזה ללא צורך בייבוש נוסף.‏

דישון

התמר זקוק לדישון רציף לאורך כל השנה. צריכת החנקן משתנה בהתאם למצב העץ ונעה בין 3-8 ק”ג חנקן/לעץ/לשנה.

צריכת יסודות הזנה של מטע תמרים בוגר:

חנקן- 35 יחידות

זרחן- 12 יח’ תחמוצת

אשלגן- 53 יח’ תחמוצת

הרכב הדישון ייקבע תוך התייחסות לריכוז הנוטריינטים במי ההשקיה.  לדוגמה, במים שבהם חנקן בריכוז 30-35 ח”מ, זרחן בריכוז 9 ח”מ ואשלגן בריכוז 1.3ח”מ, נמליץ להשתמש בדשן עידית 6-2-9, 500 ליטר לדונם. תוכנית דישון זו תספק כ NPK 36-12-53 ((יחידות) שזו המנה לעץ כפול כ 12.3 עצים לדונם.  בהתאם לתכולתם של מי ההשקיה ובתוצאות בדיקות העלים, יותאמו יחסי הנוטריינטים בהרכבים ו / או יופחת המינון מ500 ל/ד דשן, על מנת להגיע לרמה סופית של של היחידות שתוארו למעלה ביחד עם המים.

הרכבים מומלצים נוספים במידה וחלק מהנוטריינטים קיימים במי ההשקיה או בעודף בקרקע:

עידית/טוב 6-0-9

עידית/טוב 9-2-8

עידית/טוב 6-1-9

בסוף יוני ועד אמצע יולי ניתן לתגבר את הדישון באשלגן ע”י תוספת דשן טוב 0-0-15

חלק ממנת הדשן תינתן לאחר גדיד.

בדיקות עלים נערכים בנובמבר-  דצמבר

עצים לדיגום: 4-3 עצים המייצגים ביותר את הזן הנבחר במטע.

קביעת הכף לדיגום: הכף הצפונית מתחת לאשכול התחתון של היבול האחרון. דוגמים מהשליש העליון של הכף (כלפי קצה הכף ), 7 הוצים מכל צד של הכף סה”כ 14 הוצים.

ערכים מומלצים בעלים לתמר מג’הול:

חנקן 1.6-1.8

זרחן: 0.1-0.12

אשלגן: 0.6-0.9

יש לציין כי הוצאות הדשן הן רק כ-1.5% מסך ההוצאות לדונם ולכן חיסכון בדישון לא מומלץ בשיקול עלויות הגידול ביחס ליבול.

יבול ודילול

רמות היבול המתקבלות במטעי התמרים שונות ממטע למטע. ההבדלים עשויים להיות בין 90-100 ק”ג לעץ לעומת 120-130 ק”ג לעץ. הבדלים בגובה היבול במטעים בני אותו גיל, שגדלים בתנאי מיקרו-אקלים ואיכות מי השקיה דומים, מיוחסים להבדלים בטכניקת הגידול ובמיוחד להבדלים בשיטת דילול הפרי ובמידתה.

מקובל כי לעומס היבול השפעה על גודל הפרי, על מועד ההבשלה ועל איכות הפרי. קביעת עומס הפרי בתמר הינה פרקטיקה מקובלת הנעשית על ידי דילול הפירות. שיטות הדילול מגוונות וכוללות:

1. דילול אבקה (מעצי זכר) – בהאבקה ידנית אפשר לצפות להקטנת שיעור החנטה רק בריכוזי אבקה הנמוכים מ-5%.
2. התשת אבקה (אבקה מותשת) – אבקה שחיוניותה הוחלשה על ידי העלאת הלחות בה, דבר שמאט את קצב נביטת הנחשון ומביא לחנטה נמוכה יותר.
3. צמצום מספר אשכולות (ידות) לעץ ל-24-18.
4. צמצום מספר סנסנים לאשכול מכבד ל-40.
5. קיצור סנסנים.
6. דילול פירות בסנסן ל-

במחקר שנעשה במטע תמרים מזן מג’הול בבקעת הירדן נבחנה השפעת עומס היבול (מספר הידות לעץ) על פרמטרים שונים. נמצא שמספר הידות לעץ משפיע באופן ברור על יבול התמרים: ככל שמספר הידות גבוה יותר, כך עולה כמות היבול. עם זאת, נמצא קשר שלילי חלש בין מספר הידות למשקל הפרי היבש, כלומר, עומס ידה גבוה מרמז על ירידה פוטנציאלית קטנה במשקל הפרי הבודד.

מספר הידות הוא פרמטר מרכזי שניתן לשלוט בו לשיפור היבול הכולל. עם זאת, יש לקחת בחשבון את האפשרות לפגיעה מינימלית באיכות הפרי, בעיקר במשקלו, וכן את העלייה בעלויות בעקבות השארה של יותר ידות על העץ.

הגנת הצומח

הטיפולים המומלצים להגנה מפני חדקונית הדקל הם הגמעת התכשיר קונפידור במינון 10 סמ”ק לעץ לבית השורשים, שתבוצע בשליש השני של ההשקיה. לחלופין, ניתן להזריק לגזע את התכשיר אקטרה במינון 30% בנפח תמיסה של 12.5 סמ”ק לקדח, בשני קדחים לעץ לפחות. לגבי אופן היישום יש לעיין בתווית התכשיר. בעצים צעירים, שגילם עד 14 שנה, מומלץ לבצע הזרקה בחלקו התחתון של הגזע, ובעצים הבוגרים מומלץ לבצע את ההזרקה באמצע העץ.